ביקורת סינגלים חדשים

הטלת ספק בקיום האישי הפיזי, ומצד שני – חוסר היכולת להיפתח רגשית, לשחרר טראומות. זה הנרטיב של גיא ויהל בשיר הזה. האופק לא מבשר טובות. "הייתה לי הזדמנות/ נפלתי בטעות/ ואין כבר דרך חזרה". יותר מזה: הוידוי מוביל לפטליזם ("בסוף

בואו נרקוד ונשים קץ לסיוט ולפחד. יש אף מצב שהעצב ישיר לנו שיר תקווה. זהו? – זהו. דני רובס גויס לחרוז למתי כספי הגיג שמניע את הזמר, האקורדיון והדרבוקה. כספי לא חיפש להמציא עצמו מחדש בשיר אלמותי שייכנס לרשימת שירי

יש לו בעיה איתה או עם עצמו? אז כן – הכל מתתחיל "אצלי בראש" ומסתבך. מה שבראש עובר לדף, אבל הדף הכתוב והמציאות שונים המה. ניב סלוצקי ולידור רצון הנקראים "מַקְרָמֶה בשישי" (אריג טקסטיל עשוי מחומרים שונים שהיה תלוי במרתף של הורי ניב)

נכון: על הנייר עוד שיר כאב-אהבה שלא ייכנס לרשימת השירים שמציגים כדוגמאות מופת בסדנאות לכתיבת שירים.  מצד שני המנגינה העגולה והנגישה, הסלסול הבהיר והמאופק, הקול הענוג שייכים אך ורק לסגיב כהן. בואו נאמר את הדברים ללא כחל ושרק: סגיב כהן

מה מביא אושר? רבים וטובים ניסו לעמוד על סוד האושר, והוא רחק מהם. חמקמק הוא האושר? עידן רייכל התייחס למושג באופן הכי פשוט והפחות מתפלסף: בשביל רגע של אושר שחיים בשבילו צריך לעמול. שום דבר לא בא בחינם. מוסיקה: המרקידים

מבטו של רון גור אריה מפנטז כישוף בת זוגו של מישהו הנמצאת מולו. האירוע מתרחש במסיבה אולי בבר. קשר המבטים שנוצר ביניהם אינו נותן לו מנוח. השאלה היא מיהו הקוסם? זה שמקווה כי יצליח "לחטוף" את האישה מבן זוגה במבטו

תנגבו לשרית חדד את הדמעות. דמעות תנין? מה אתה חושד יישאל המבקר. אז כן, אני חושד, כי שברון הלב הזה שמנסה שרית לשדר כל כך נשחק בנוסחים הממוחזרים האלה, שאני מתקשה להשתתף בצער המקוננת. אל תגידו לי: אההה, כשזה מגיע

היא "רצה" עם המילים עד שאתה לא מבין על מה היא  שרה. למעשה בולעת מילים בטון נמוך מדוכדך, במקום לשיר אותן. סיפר לה כי שהאקסית שלו התחתנה, וכי האח שלו הוא הזמר הכי חזק במדינה. בהמשך אתה תוהה למה מתכוונת

אהבה נוסח נתן זך? תעלעלו בשיר ללא מנגינה: זך עוסק באהבה בהיבט פרדוקסלי שבין אינטלקט לרגש  בין הרצון לדייק כל כך לבין חוסר היכולת לאמוד את הדברים, למדוד אותם, ללכד אותם לסך כלשהו. הוא עדיין "מתכונן לאהבה" כי "קשה להתכונן

דודי לוי שר זיכרון ילדות שהשאיר משקע שמלווה אותו כל חייו. האח הגדול שמבחינת הדובר (דודי) השאיר בו חוויות מופלאות הגובלות בהערצה. המכונית הצהובה, התקליטים, הסירה הכחולה על החוף בגבול בת ים, אופנועים במדבר. מבחינתו – שורשים שלא ייעקרו. אז

יאיא כהן אהרונוב כתב לחן חדש לשירו של אביב גדג' מ-2013. השיר מכיל מהות חיים – פילוסופית ואישית. נקודת המבט של אביב גדג' על החיים  נמצאת עם שתי הרגליים על הקרקע. השיר אומר: כל חומר בטבע אינו נעלם, לכל היותר משנה

שלומי שבת ממשיך לרוץ עם החברים שלו לקראת "שלומי וחברים 3" – הפעם רותם כהן, בשיר שברון לב של גברים בוכים על אהובתם הנוטשת. מצד אחד – כמה זרחה השמש איתה, מצד אחר – איך היא עושה לו את זה,

נעמה גלי מחפשת משמעות לחייה. השיר מבטא לא רק השאיפה למשמעות החיים, אלא גם את מהות חופש הרצון. אי ידיעת דברים גורמת לכך, שהיא לא יודעת מה היא רוצה מהחיים שלה ועושה שימושים (רבים מיותרים) רבים בשיטות לטיפול בנפש. זה

למחפשי ההומור במוסיקה הים – תיכונית: אל יאוש. יש אור בקצה המנהרה. קחו את השיר הזה של מור רביעי. אפשר ללכת על פרודיה בחפלה מוזיקלית תואמת. מילים פשוטות: תרקדו, תצחקו. מור שרה את השיר כמו קיבלה על עצמה את תפקיד

אולי ינגב  לה את הדמעות במקום לנשק – "עד שזה נגמר". אני מבין את המשרבטים שמתרפקים איתו על האהבה – שלמה ארצי כבר ניגב את הדמעות. למען המקוריות – ינשק לה אותן. בניה ברבי זורם יפה על נהר הדמעות. יש

למי שצופה ב – Yes יוכל לחבר את השיר ל"מנגן ושר", סדרה בכיכובו של בר צברי, ששר אותו. למי שלא צופה, הרי הסיפור:  גילי חדד, מוסיקאי צעיר ומוכשר מראש העין, אותו מגלם צברי, שהחלום הגדול שלו הוא להוציא שיר לרדיו.

ה"זוכרת כשהתחלנו" בשיר נשמע כמו התרפקות של קשיש שמזכיר לקשישתו ימי אהבה יפים. בכלל, לא ברור מדוע הכותבים שרבטו לקובי ממן שיר זכרונות, ומה קרה בפער הזמנים הזה שמצריך אותה להיזכר. מצד שני ברור שזה לא העניין: היעד של הדובר-מאהב,

מה קרה לאוהב טל שטיין, שהוא מחפש רגיעה אצל מישהי שלמאזין לא רק לא ידוע מה סגולותיה, אלא גם לא ברור לו מה מעיק על הדובר שהוא צריך לחפש אצלה רגיעה. יש לו צרור הצעות פרקטיות כמו פסיביות חשיבה, להשתכר

אושיק לוי שר שירה ומוסיקה בראי עצמו. המילים – פשטות בסיסית. הקסם, הדמיון, הצער, העצב והשמחה שהכילו השירים בכל חייו. הכתיבה  פשטנית נסחפת בסופרלטיבים כ – "כל שיר הוא קסם, מכשף את הדמיון" ותיאור נדוש של מעשה היצירה – דמעות

עיוורון האהבה? הנה מעט סימפטומים על גבול הנדוש: כולם רואים שהוא לא בשבילך, את רואה אחרת. מי רואה טוב יותר? לפי האקורדים בפתיח – מרגישים שהשקוף שלה – מוביל אותה לדרך האכזבה. אז כן, אהבה היא רגש מאוד מיוחד, משהו

נכון שהכל פה נכון, וזו אולי הבעיה של השיר, שהוא מספר לנו דברים מוכרים על חוסר יכולת לקבל את השונים, סיפורים על זוגות מהקהילה הלהטבית שהוציאו את כל הונם כדי להביא ילדים מחו"ל, אי שוויון, ועד אלימות שמגיעה לרצח. חרזו

המונולוג של ורד מושקובסקי הוא הטפה עצמית, שמערבת כאילו עדות מהצד כמו כדי לשחרר את עצמה מראיה לא אובייקטיבית. למעשה – יוצאת ממנה בת קול המעידה שהיא המכשול הגדול של עצמה. זהו מן הסתם הפחד משינוי שגורם לה להקשיב רק לעצמה,

הפתיח מדוכדך אפלולי, מושר בטון מלנכולי. היא נמצאת בנסיעה, מהמרת על משהו, מחפשת את "הפיתוי אחרי הנפילה". המאזין תוהה. אין לו מושג על  משמעות הפיתוי הזה, מהי ה"נפילה" על מה היא "מהמרת". האם היא מתייחסת למשבר יחסים?  התשובה נמצאת מן

אביב בכר אוזר כוח פנימי כדי לענות על שאלה שפוגשת את רוב בני האנוש בשלב מסוים של חייהם: מה עושים כשמרגישים שהעולם חרב עליכם, כשאתם בדאון, בבדידות תהומית. האם יש מנין לשאוב עידוד שתקום מחדש על רגליך, שתזרח מחדש, שתמצא

משב הרוח הדרמטי של רבקה זהר אכן הופך סופה. כמה טוב שהיא לא ניסתה להיות הסינגר-סונגרייטר של השיר. הפרדת הרשויות (מילים: שחר הדר לחן ועיבוד: אודי תורג'מן) יצרה שיר שנשמע מפיה כאילו היא כתבה אותו. הוא מגיע מעצמותיה, מבטנה, מלבבה.

רצתה שיהיה "יותר", לפי הבית האחרון – אם היה הופך "האביר" שלה היה מספק את ה"יותר" (ממה?) .  מבחינתו – ה"יותר" – ככל הנראה שירים  ש"מתקנים אהבות" (דימוי יפה). אביר כנראה לא יהיה, אבל  דודו אהרון יאולי יתקן אהבות  בלילות

חיים איפרגן מסובך, מתוסכל, מתוסבך באהבתו הבלתי מתגמלת. היא לא עוצרת, לא שואלת מה עובר עליו, מצלמת שקיעות במגדלים של תל אביב, איבדה את עצמה במרדף אחרי ציפיות, והוא מת מגעגועים. ברור מה עובר עליו, לא הכי ברור מה עליה.

יש לנו עסק עם נחש. יפית טסה לקחה את  המשתמע ממנו מטפורית כדי ליצור דרמה אפופת מסתורין. נחש  מסמל יכולת פיתוי, ערמומיות ורוע.  יש האומרים כי הנחש הוא  סמל התאווה והסקרנות, גם הגירוי לאסור. יפית משדרת תחושה של חרדה, שעל