ביקורת סינגלים חדשים

מי לא רוצה לזכות בכסף בחינם? לא נלך סחור סחור. מפעל הפיס חי בגדול מכל מי שרוצה לזכות בכסף בחינם. זה לא הכסף כמו החלום. נועם צוריאלי הלך צעד אחד קדימה ומנתח מצב שהוא כבר זכה. צוריאלי עשה מזה ראפ.

חנן בן ארי מנסה להיות כמה שיותר קרוב לאמת של עצמו וגם לחשוף אותה. השיר מגיע מאמן ("אחראי על המנגינות") שעושה חשבון נפש, אבל מהצלילים הראשונים נשמע כהימנון הגבר המתוסכל, שחי בין נפילה לקימה עם אלף רגשות סותרים בין היאוש של האתמול

תמי לוי, כותבת השיר יצאה מהנחה, שעולמנו מלא ב"דברים נסתרים", והיא מציעה להרפות: "אל נבקש סיבה לכל צעד", כי יש דברים נסתרים מבינתנו. עד כאן – הגיוני ומתקבל. ההמשך "לא צריך כל דבר לחקור ולשאול" יכול להיות בעייתי – כי

נזכרתי בשיר "רמז" של חוה אלברשטיין. "שעון נעצר לי/ זה רמז/ ראי שנשבר לי / זה רמז". תן לדמיון ללכת במקומך. אלברט עמר בשירו של איציק וייגרטן מתבונן  בסימנים לפורענות.  נותן לדמיון לראות רעות על רקע  מלחמות שמייצרות מצבי עקירות

איך היא יכולה לעזוב?! חלפה לאמיר אטיאס (סולן "בית הבובות") המחשבה במהלך הבזק התרחשות-התאהבות. נאמרו דברים בהשפעת אלכוהול. הוא חשב על משהו ראשוני טהור מתסביכים. בסיטואציה הזו הוא נמצא על רכבת הרים, שהיא לא עלתה עליה. התאהבות היא אובססיה, שמייצרת

על פי הפרשנויות של ספרי חלומות, ראיית עיר זרה בחלום היא סימן לרצון לשינוי חיים. שביט נוי משווע לאותו מקום ששוכן בעולם הפנטזייה שבו הנצח נעלם.  גולש למחוזות הדמיון כפי שהם קיימים בסיפורי ילדים, בהם "מטפסים על עננים", "שוחים בתוך

אביב גפן חיבר לאלה לי שיר על השקר שבתהילה. משחק אותה היום תקן היוצר-מבוגר אחראי מול פליטת ריאליטי מבולבלת, עליה הוא חס. "מזיעים עצבות בתוך איפור של שקר" – שותל לה מטפורה, כאילו גילתה את אמריקה של תעשיית הכוכבים הצעירים.

היתה לו אהבה גדולה כל כך שלפתע נעלמה, כאילו נחטפה למקום אחר, כאילו נפחה את נשמתה, אהבה  מיוחדת שאין מילים לתאר. עכשיו הוא יהפוך כל גרגיר ואבן כדי למוצאה ולהשיבה לחיקו. יהמו רגשות האהבה. תן לרגש לרוץ לפניך.  חן כהן

מה זה מושלם? ניתוח הורס את השלם. יש דברים קסומים, שנועדו להישאר שלמים. לא לגעת. אם תפרק אותם לגורמים, הם יתנדפו. קרולינה מתכוונת למשהו נורמלי באמירה הנדושה-נכונה:  כולנו בני-אדם בלתי מושלמים, חיים בעולם בלתי מושלם. איננו חיים עם הדיוק המכאני

כמעט התחלתי לזמזם את House Of The Rising Sun של האנימלס אחרי פתיח הפסנתר. בהמשך יסתבר שהשמש עדיין לא זרחה על זמר הרגש. רביב כנר שר שיר טרוניה על כך שהעולם שבקרבו הוא חי – רע, אבל אף אחד לא

מוזיקת הראפ, כדאי להזכיר ,החלה כמוזיקת מחאה, אבל במהלך השנים הפכה פס ייצור לראפרים שהשתמשו בה לנושאים מכל הבא ליד. התפיסה המיושנת לפיה ראפ הינו דיבור קצבי למונולוגים בוטים – עבר מן העולם. הראפר הפוסט מודרני משתמש בראפ לא לנאום

קול דואב מיוסר משדר חרדה במנעד רגשני שמבקש השתתפות בתוגתו. גיל רבינוביץ שר שיר שנשמע פוסט טראומה בטקסט מחורר מעט. הנזק הנפשי רק מבצבץ בין החרדות (הפחד ליפול) לתקווה (הבית) באמצעות מילים שאינן אומרות הרבה כמו "לא יכול לשים את

מדוע חוזר עידן רייכל לבצע שיר האהבה הרגשני הזה שהוא ניגן עם אייל גולן על רקע מדבר? על השאלהיש תשובה אחת אינפורמטיבית ושניה – אומנותית. באשר לראשונה,  מעיד היוצר כי קיבל פניה מזוג שסיפר לו, כי הם מתחתנים בקיץ הקרוב,

הגרסה החדשה של איתי לוי ונרקיס ל"עכשיו התור לאהבה" של עוזי חיטמן ז"ל החזירה אותי למקור ולגרסאות נוספות. שיר שזוכה לביצועים רבים הופך מעין "סטנדרט" מבוקש בנוסח השירים של ספר השירים האמריקאי. פרט לביצוע של היוצר עצמו, חזרתי לגרסאות של

השומע את  "אתה לא לבד", צריך ככל הנראה להאמין לה. ספרתי 18 פעמים את המשפט הזה. אילו קראתי את השיר ללא מוסיקה – הייתי מתבאס. מה קרה לו? השיר אינו נכנס לסיפור. הוא נשאר ברמה של עידוד תחושתי למי שזקוק

שתאהב אותי למרות מה? על כך רוני דלומי אינה נותנת תשובה. היי מן הסתם צודקת; הלב שנפתח הוא משנה משחק. השיר לכן מתמקד בערגה. אנחנו כבר לא ביחד, אבל בא לי שתאהב אותי בלי חרטות, למרות הכל. "על הנייר" לא

העולם האלקטרוני מחזיר את מוקי לקו שפיות אנושי, מחדד בו מחדש התחושה להישאר קרוב ונאמן למי שיש לו אהבת אמת, ועדיין קיים החשש של מציאות שעלולה לשנות את פני הדברים: "אנ'לא יודע אם זה כל כך טוב לי/ הלוואי שנישאר

הבנות מקוננות יחדיו: "בסוף כל יום אני כותבת געגוע/ איך הוא השאיר פה את הלב שלי פגוע". מעודדות זו את זו: "עם הזמן את עוד תראי יהיה בסדר".  לקחו שתיים מצמרת המוסיקה הים תיכונית לסלסל קינת אהבה בהזמנה בדואט. האינסטנט

על מה שרה דנה ברגר? בערבית אומרים (תרגום): יום דבש, יום בצל.  בחיים יש ימים טובים ומתוקים וימים גרועים, מלאי דמעות. החיים הם עליות ומורדות. לפעמים הכל מתערבב בהכל – עצב, געגוע, שמחה. מה חדש בזה? ממש כלום. נשמע כמו

חן כהן מבין יותר טוב מכותב שורות אלה למה מתכוון המשורר ב"לאכול את העולם"?  מה רוצה להיות? מה התפספס? כהן לא נמצא בפרטים. הוא חי את תחושת הרוצה-שיהיה -לי-טוב. השיר נשמע  לכן יותר גחמה של התפרצות ספונטנית  ברגע של –

ירדן דנקר 29 (אח של)  מחזיר ל"כולם רוקדים עכשיו" של היי פייב  ושי להב (1998, 2019) קאבר לשיר בגרסת 2022 בהפקת טהר שפי. הקונספט של הקליפ בנוי כולו על משקפי וי אר ושולח את הצופים ואת השיר כמה שנים קדימה

רבקה זהר שרה מהות חיים על מורכבותה. השריטות, הזמן, המודעות לסוף, בערת החיים שעדיין לא דעכה. אין צורך לדבר, היא שרה. השקט אומר את מה שרצינו ואפילו יותר. החריזה הסימטרית המדויקת משרתת את  השיר, מניעה אותו בקצב שמגלם דופק חיים

נשתתף בצערו של עומר קפלן.  לא נחשוד בכנות, אבל נעיר לא רק על כתיבה חסרת ברק פואטי אלא על ניסוח לא שירי.  משפט כמו "עברו בערך מיליון דקות בהן אני עוד כועס",  לא עובר בשום סדנה לכתיבה יוצרת. הוא לחלוטין

נתחיל בזה שאני קורא ליוצרי הז'אנר המיינסטרימי העכשווי: די, תפסיקו לייצר שירי אוהבים מתקרבנים. אומר את זה פשוט: אני משתעמם.   עוד שיר שבלוני על הנוטשת האכזרית? אצל עדן חסון האהובה לא סתם נטשה היא "מפנה תאיזור". מה היא משאית? עניין

מגמת ההתקרבנות של גברים נכזבים מול נשותיהן האכזריות מפרנסת את זמרי המיינסטרים המקומיים. עומר אדם אינו ממציא גלגל חדש. יצרני שירים ממלאים  טקסטים בהבלים ובסיפורים מופרכים, ואדם שר אותם. איך זה שהיא מרגישה "מלכה" והוא לא  מרגיש "מלך"? אם אתם

אין שלמות בחיים. במשאת הנפש שנקראת אהבה – מתגלים סדקים, וכשמדובר בנפש – רמת הפגיעות מגיעה עד משברים בלתי נמנעים. גם כך ימשיכו לחפש אותה כי היא מושא של תשוקה בלתי נלאית. סגיב כהן מעמת את עצמו מולה בכניעה גדולה: