היא הייתה זקוקה נואשות לסיגריה, הגברת סזריה אבורה, אבל הסבירו לה שאם תעשן – תפעיל את גלאי העשן של המלון. הייתה עצבנית. תנו לה לעשן, מה רוצים ממנה עם הראיונות האלה. סזריה אבורה, אמא אדמה, הזמרת היחפה מכייף ורדה Cape
כמה חריג לפתוח אלבום חדש בדואט עם חוה אלברשטיין בקצב שיר לכת. "תרגיל בהתעוררות" (השיר) הוא טקסט סוריאליסטי על מצב ריאליסטי. שלומי שבן הוא מעין "החי המת" המעלה שאלות קיומיות. חוה היא עזר נגד במעין ישות אימהית מופשטת. סיטואציית הדו-שיח
הבהלה של דודו טסה לעיתים כך כך קשה, שגם אמנות לא תוכל לתרגמה. בשיר השני באלבום הנקרא LO 0394 הוא שר: "בימים ימים כמו אלה/ שירים דיבור כלום לא/ אני אני זה רק אני". האני של טסה מאוד עגמומי עד
זמרות שרות שירים ששרה חוה אלברשטיין, חלקם של יוצרים שונים, חלקם שהיא כתבה (מילים, לחנים) פרויקט מחווה, המתבסס על המופע "בנות חוה" שעלה בפסטיבל תל-אביב ז"ל ב-2009. האלבום יוצא בכריכת ספר-דיסק מהודרת, מבוא, מילים, איורים. לא לשכוח: פסח בקרוב, ועם ישראל רוכש
לכל האבות (וגם האמהות) המאושרים בילדיהם. קחו את השיר הזה לדיסק במכונית, לנגן המוסיקה, לאייפון. מוקי כתב שיר אהבה יפהפה לילד שלו. למעשה, גם יאיא כהן אהרונוב הרגיש את מה שמוקי חש. מוקי מרוגש עד קצות אצבעותיו. הרוס מאהבה. העיניים
בלדת קאנטרי שכתב והקליט מארטי רובינס ב-1959. השיר יצא לראשונה באלבומו Gunfighter Ballads and Trail Songs, וכעבור חודש הוצא כסינגל והפך להיט הן המצעדים הקאונטרי והן במצעדי הפופ – מקום ראשון במצעדים ב-1960. השיר גם זכה ל"גראמי" בקטגוריית "הקלטת מוסיקת
כמה שזה חנוך לווין. זוכרים? גם בלונדון היאוש נעשה נוח יותר. חו"ל היא הפער העירוני בין פה לשם , שלווין אהב כדי לייצר את האירוניה הסרקסטית שלו. יוני רכטר מחייך חיוך משועשע ואוסף בדרך לקברט את שלומי שבן, בחור חייכן
זה שלישראלי יש יותר ממושג בבוסה ובסמבה, עדין אינו אומר שהוא מכיר את המוסיקה הברזילאית. בשביל רבים, מוסיקה ברזילאית היא "הנערה מאיפנמה", או הקרנבל במשמעות האקסטרווגנדית שלו. המוסיקה הברזילאית אינה רק בוסה. היא מסתעפת לסגנונות רבים שהתגבשו במהלך ההסטוריה של
כמו בכל סרטיו של אמיר קוסטוריצה, הבמאי יליד סרביה, המוזיקה היא אלמנט מרכזי ביותר בתוך החגיגה הפרועה והצבעונית. העלילה, כהרגלו של קוסטריצה, כוללת אנסמבל גדול של דמויות המנסות להתחתן, להתגרש, לגנוב, להשתכר עד עילפון ולהישאר שמחים. השימוש שעושה קוסטריצה במוזיקה
“ראיתי ציפור רבת יופי” שרו בזמנן סוזן ופראן. זהו יופי של מפגש דו כיווני בין אדם וציפור ( “הציפור ראתה אותי”), רגע נדיר וחד פעמי, כי “ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד עד יום מותי”, והתוצאה היא התעלות
מה לא משרבטים כדי להגיד – אני חושק בך? מתפתלים מילולית: "אני ואני ואני" – "אני מרגיש אשם", "אני לא רוצה לחשוב שאת יודעת כמה רע לי" (כי מה? – הוא יתבאס, היא תתבאס?) ו"אני מתעקם בשביל נתיב שלא בחרתי"
לתומי חשבתי שחלה טעות, ושכחו בטקסט עוד שניים שלושה בתים. אבל לא. אלה שני הבתים שאמורים לתאר את "סיפור חייו". רביב רם בן מנחם מתחיל ב"עננים התכסו להם בינתיים (כלומר העננים שמו על עצמם כיסוי?) בראותם איך רגליי כשלו מדרך"
רגע, הוא בן 69? די. לא יכול להיות. כנראה, בעיה שלי שלא הכרתי ג'ילברטו ג'יל כזה, אנרגתי, יורד אל הקהל, רוקד. מה קורה פה? הרי רק באפריל השנה הוא נתן הופעה מאוד סולידית בטריו בהיכל התרבות בתל-אביב. עולם אחר: ג'ילברטו ג'יל, שר התרבות לשעבר
איש קטן בן 89, מסביר מדוע הוא מסתפק בלשיר, ומעדיף לדלג על הצהרות פוליטיות. תנו לשארל אזנבור שעה, והוא יסביר את הסוגיה, אבל אם תלחצו אותו מעט לקיר, הוא יגיד משהו על השואה של עמו, העם הארמני, ויצטער על כך שמדינת
אני זקוק מדי שנה שנתיים לשעה וחצי עם קרולינה. עושה טוב החיבור בין הנשמה שלה לבידור שלה. אולטימטיבית. ובאמת, תראו לי עוד אחת כזו במקומותינו. באולם ירון ירושלמי, היא עשתה לי את זה שוב. השחקנית פגשה בזמרת, הזמרת בשחקנית. נכון שניגנו
שיר בקורת עצמית ("אני בתוך בועה … סתם מנופח בלי שום ערך"). עמיר בניון כותב מתוך הצבת מראה מול עצמו, מול מציאות שבה אפילו האמנות אינה משקפת. ("מנגינות מדומות משטות מזייפות מטשטשות לי את שביל הזהב"). מרגיש כמו בתוך בועה של אשלייה ויודע
אני זוכר בשנות התשעים רוקרית עבריה, שכנראה רצתה להיות ג'ניס ג'ופלין מקומית. כשסי היימן שרה במועדון לוגוס ז"ל "באת אלי ולקחת אותי אליך", שמעתי זמרת רוק, ששרה רוק בעברית, הולכת חזק עם הקצב, עושה בלוז מ"עולם תעשייתי" בנגינת מפוחית נסערת. סי היימן
רגע, רגע יש מורשת מוסיקלית לאשכנזים? המזרחים כבר מזמן השתלטו על כל חלקה טובה. האשכנזים הפכו מיעוט. הגיע הזמן לאפליה מתקנת. מוסיקת נשמה יהודית? יש לכם הגדרות ל – Jewish Soul Music. האחים יונתן ואהרון רזאל הם מוסיקת נשמה יהודית? דניאל זמיר? חיליק פרנק ולהקת הלב
הייתם מאמינים? רייכל את גפן. גפן את רייכל? מה שיפה במוסיקה, שהיא מאפשרת את החופש. נפגשים באקראי. מילה פה, מילה שם, ואולי נעשה משהו ביחד. אז הנה תוצאת הביחד: שיר עצוב. עצוב מאוד. מנגינה מינורית מלנכולית יפת צליל. דורשת טון
האלבום הרביעי של הגיטריסט אורי ברכה ורביעייתו מגשים את חזון המוסיקה הרב-תרבותית באמצעות צליל הגיטרה הייחודי והכתיבה המקורית שלו. ברכה נפתח כמו מניפת צבעים ססגונית כדי ליצור מעין כור היתוך מוסיקלי, שיש בו לא מעט ברזיל, פלמנקו יחד עם אלמנטים של
Pasión de Buena Vista הוא אחד מפרקי ההמשך של ה"בואנה ויסטה סושל קלאב", האלבום והסרט שגילו מחדש את המוסיקה הקובנית המסורתית. מנסים להמשיך את המוסיקה הקובנית האותנטית של פעם, לשחזר אווירת מועדוני הבידור של הוואנה. המודל המוסיקלי זהה – זמרים
שירים הם כמו ספת פסיכולוג. שפוך את מועקתך, סדר את מחשבותיך. אור בן ברוך מבקש שקט להיות עם עצמו, להתנקות מרעשים כדי להבין שהוא ברח מעצמו ולהגיע למסקנה רטרוספקטיבית, שהוא מוכן לחזור על אותה חוויה, אפילו להיפגע וליפול כדי שמשהו
ברברה סטרייסנד. נמאס? קהל עדיין מוכן לשלם הרבה מאוד על כרטיסים להופעה שלה. תמיד התרגשות גדולה. מודה באשמה: ממעריציה הוותיקים. את האלבום החדש קיבלתי בתוספת מספרים מדהימים של הישגיה. לא אלאה אתכם. היא שיאנית. ההקלטות נערכו בשנה שעבר ב-14 ערים
אמיתי? שיחק אותה אמיתי בשיר הזה. טון שירת הלב חזק ממילים. חנן בן ארי פונה בגוף שני בבקשה לשמור עליו מפני עצמו. הפניה לאלוהים באמצעות תפילה אינה עובדת. מחפש דרך אחרת להבין את המשמעות והתפקיד שלו בחיים. הוא מבקש את
"יאללה בלגן", צעקה עדן בן זקן. המופע היה מה-זה-בלגן. רקדנים פיזזו בלי קשר לשירים על במת T. די.גיי עלה לתקלט על שיריה. תאורת רצח, תמרוני עשן. תזמורת עשרה נגנים נתנה בראש, שלושה זמרי ליווי שנשמעו חלש, שלל אפקטים וקונפטי בסיום.
עידן הקצב האלקטרוני אינו יכול לבטל את ז'אנר בלדות האהבה המלנכוליות המסורתיות. הן תישארנה לנצח. שברון לב בפופ הוא רב שנתי. סם סמית של In A Lonely Hour רב המכר של מכירת 2014 שר על אובדן האהבה אול על חיפושיה
צלילי הפסנתר, הטון הנרגש העדין, המנגינה הקליטה. אי אפשר שלא לזהות את אוהד חיטמן בשיר הזה. הוא מזמר על אהבה לא בהתהוותה אלא בשרידותה היום יומית. חיטמן יורד לקרקע. ביחסים יש לקיים את האש הקטנה. אם יש בסיס יציב, היא
"מתי בדיוק הפסקתי להרגיש", שואלת אביגייל רוז, ומתכוונת ל – איך זה קרה שהאהבה מתה?! לתחושת האהבה, מתברר, יש זמן תפוגה. פקיעתה אינה נצפית. יש כאן יותר תמיהה מאשר שאלה. לא רק תמיהה אלא קביעת עובדה, מעין מענה לתמיהה-שאלה: "הזמן
פסטיבל הפסנתר הוא מבחינתה עוד תחנה בין התחנות שכבר עברה, ובין התחנות שעוד מצפות לה. עדי אולמנסקי כבר מזמן מסומנת כ"הדבר הבא". למעשה היא כבר "הדבר". בחודשים האחרונים הופיעה עדי על הבמות הנחשבות ביותר בארץ ובעולם, בין השאר לצד כוכב
אפשר להרכיב הרבה רשימות של "השירים הגדולים" בסיקסטיז. את Respect הייתי מציב במקום גבוה. אוטיס רדינג, מגדולי זמרי הנשמה כתב את השיר והקליטו ב-1965, אבל בגרסתו הוא הגיע רק עד המקום ה-35 במצעד האמריקני.הרעיון לעשות קאבר לשיר הגיע מאריתה פרנקלין עצמה, תרצו – מלכת מוסיקת
