מחפשים את ה – Ne Me Quitte Pas המקומי? את השנסונייר שמתרגש כמו ז'אק ברל? קחו את אדם בן אמיתי. הוא יודע לייצר את הדרמה שמגיעה גם מהמעיים. הרחמים העצמיים שהופכים לנהר גועש של רגשות. שלא תראה אותו ככה – עייף ומנותק וזר, כי הוא אחר. למעשה – שלא תלך מכאן. ולא סתם אני אומר ז'אק ברל – כי יש כאן את הטון הזה, כמו ששרו פעם. אם להשתפך – אז עד הסוף.
האיש אומר לה: אני סובל בגלל שאני מטומטם, נמצא מדי בתוך עצמי. שיקרתי לעצמי. אז הנה, קחי את הוידוי הזה: הכל באשמתי. חזרי הביתה. האיש כל כך סגור בתוך עצמו שהוא אפילו אינו מבקש ישירות את סליחתה אלא – "אולי סלחת לי במקומי".  נסחפתי עם אדם בן אמיתי כמעט כמו שאני נסחף כל פעם מחדש עם Ne Me Quitte Pas. הכוונה. הזעקה. העיבוד שמעצים. צליל החצוצרה שנכנס נכון. אם היא תקשיב לטון הזה – בטוח שהיא לא תלך.

בטח רוצים אותך/ בטח אומרים לך שאת יפה/ בטח שטוב לך/ בטח שכחת כבר מה היה/ אולי שכחת כבר מה הבטחנו
בטח שטוב לי / בטח שקל לי להיות עם עצמי/ בטח אין טעם לשאול שאלות/ אם תראי אותי שוכב כך על הצד/ שוקע בלבד
אל תראי אותי/ אל תראי אותי ככה/ לא ככה/ עייף ומנותק וזר/ אחר מכל מה שהכרת/ אל תראי אותי
אל תראי אותי ככה/ לא ככה / וגם אם לא אראה אותך יותר בכלל/ גם אם אדע זה אשמתי הכל/ רק אל/ תראי אותי ככה
כמה שיקרתי/ כמה שיקרתי לעצמי/ אולי כבר שכחת לי / אולי סלחת לי במקומי/ או אולי ככה אני/ בטח בערב / לפני שכבות המחשבות/ אולי את נזכרת / בואי הביתה