הנאהבת המאוכזבת נשמעת בקולה העמוק של טניטה: "אל תעולל לי את זה, תתחיל לקרואלי בשמי" זה הקול האקזוטי-מלנכולי הזכור לטוב מ"לב עתיק". האלבום הזה אינו מציג טניטה אחרת, אבל ידידותי מבחינת הלחנים, הקצבים והעיבודים. אם תוסיפו את הטונים האינטימיים, תקבלו טניטה מגוונת מאי פעם. שיר אחד שהתאהבתי בו, אקוסטי למהדרין מתחיל ככה: "זה היה קיץ בודד, הייתי מקלטך, עקבתי אחריך. האם זו תהיה חרטתי הראשונה?" זה אלבום פשוט, ישיר, מתנגן, ואוהביה לא יתחרטו
