להקת בנים שמתחפשת לזמרי אופרה? לא בדיוק, אבל יש בזה משהו. ארבעת הזמרים של "איל דיבו" אינם בלוף. יש כאן בנים שרוצים קודם כול להיות זמרי אופרה, נראים טוב, אינם עושים חשבון לאף אחד, רק לחשבון הבנק שלהם.
רגש? הו-הא. כמה רגש, ומי שבחר להם את השירים לאלבומם השני סימן היטב המטרה: לפגוע בול בבטן הרכה של הרגש, זה שחוצה גבולות.
מצד שני: לשיר בשיא השמאלץ צריכים לדעת, וזה בדיוק Il Divo, גם כשהם שרים "אווה מריה" של שוברט, גם "איזאבל", עיבוד על-פי ה-Pavane של פורל, הקונצרט ארן חואז לפי רודריגו וגרסיה, ומצד אחר גרסה ל"אנצ’יינד מלודי" להיט סיקסטיז של של להקת "הצדקנים" שמושר באיטלקית וגרסה ל-All By Myself של אריק כרמן.
מדובר בהרכב של ארבעה גברברים, לא להקת בנים במובן המקובל, שחלמו להיות זמרי אופרה, אבל מצאו את שביל הפשרה בין פופ לקלאסיקה. בטוח שככה הדרך תתקצר להם. הבחירה שלהם להרכב הייתה פרוייקט בינלאומי בפני עצמו שהתפרש על פני כמה ארצות. (הטנור האמריקני דיוויד מילר, הזמר הצרפתי סבסטיאן איזאמברד, הטנור השוויצרי יורס בולר, והבריטון הספרדי קרלוס מארין) זמרי "אל דיבו" הוכנסו לחצי שנה לאולפן לונדוני ויצאו משהם עם תמהיל איטלקי-ספרדי-אנגלי שכלל גרסה ל-UNBREAK MY HEART של טוני ברקסטון. הנוסחה שלהם – בחירת קטעים פופולאריים שנוסקים בשירה אופראית שמאלצית אל פסגת הרגש מפעילה את קופות חנויות המוסיקה במיוחד לקראת חג המולד. וכדי לא לקחת אפילו קצה קצהו של סיכון, הם צירפו את סלין דיון לדואט ב"אני מאמין בך" או בשפה שבה הם שרים – "ז’ה קרואה אן טואה")
