8 שירים בלבד באלבום שני, שיוצא 5 שנים אחרי אלבום הבכורה. אם ניקח בחשבון שאחד מתוך השמונה הוא גרסה לשירו של יוסי בנאי "מרוב אהבה שותק", שיצא לפני 3 שנים כסינגל, נגיע לדיסק רזה, כמעט EP. מצד שני, החשש להוציא שירים שבעז בנאי אינו שלם איתם, רק כדי שיהיו עשרה או תריסר שירים בדיסק – עלול להיות לרועץ. ואכן, מתוך 8 השירים – לא פחות מ-5 יצאו כסינגלים!
אצל בעז בנאי אין בדרך כלל מוסיקה רק כדי לעשות מוסיקה. הנוגה המתכוון שבקולו משדר תסכול. המוסיקה האפלולית היא פס הקול המתלווה תמונות המגיעות מהרנטגן של הנפש.
השירים נוגים, אירוניים, דואבים מרוככים במנגינות יפות, הרמוניות מלטפות. "יבש" אומר כי הבחירה בחיים היא ברירת מחדל. "אם אתה בלאו הכי כבר מת, אז מה איכפת לך לחיות?/ יבש בנפש? עלה ברוח" ואל הטוב המיוחל והמובטח – לא תגיע: "אבל אני לא אהיה פה/ כשיהיה טוב/ או או או/ יבש בנפש, יבש ברוח…"
בעז בנאי שר על על המתח הזה שבין מציאות לא מאירת פנים, ובין חלום לא מזוהה. מה שמשכנע אצלו זו הפשטות המלודית שמשדרת את הנרטיב הכי אותנטי. בנאי אינו בלוזיסט אפל. הוא טרובדור רומנטי. החיוך המר לא נספג בצליליו. יש בהם אפילו משהו יותר מזכך מאשר מייאש.
גם ב"אין אף אחד בבית" המוסיקה והטון מרככים טראומה – "תמיד אני נופל לבור אותו אני חופר". בנאי מתאר בשיר מעגל יחסים לוכד, שמנווט ע"י פחד במקום אהבה. ההתנהגות המעגלית הזו מובילה דרך פחד ולבדידות. המוסיקה רכה, עגולה, נינוחה כביכול. זו הפריזמה של בעז ינאי. זו אישיותו.
בעז בנאי אינו זועק, אינו הופך את הסיטואציה למלודרמה בכיינית. לבנאי יש טון מלנכולי אסתטי.הוא כואב ונעצב, אבל בכאב יש איפוק מעודן, למעשה – אמת חזקה מכל זעקה. תלכיד מילולי -מלודי שמצליח להאיר הסיטואציה בזרקורי תחושותיו הכנות והאמינות.
ריכוך הטראומה הוא גם השקט אחרי הסערה, שקיים ב"מכוון למטרה" (מילים: בעז בנאי, לחן: ערן וייץ), בלדת פסנתר הרמונית מעובדת באווירה נינוחה, מושרת בטון רך-מנחם למרות משפט כמו "והמילים שלא אמרת לי נשמעות חזק כמו צעקה". אצל בנאי הצעקה מומרת בצלילים מולדיים חמים ועוטפים.
ב"אדרת" ממשיך לשדר רגשות מעורבים על תדר יחסי בינו-בינה טראומטיים. זוהי מלחמה מתמדת של "לחיות על החרב". בנאי מביע אמביוולנטיות של חוסר ישע (הקוצים), אבל גם הזדהות רגשית ואמפתיה (כתיבת השירים, האדרת המגנה) עם הצד שכנגד.
ושוב, המנגינה-טון-עיבוד מרככים, הופכים את השיר מעין סיפור אישי מהורהר, מוגש על מצע אקוסטי עם נגיעות חשמליות אפקטיביות. מוסיקה שמשדרת יותר געגוע ורוך מאשר "חרב" ו"קוצים". בנאי מתרגם רגישות עמוקה לצלילים זכים נוגים, נוגעים. מגיעים.
בנאי בוכה מבפנים, לא מתבכיין כלפי חוץ, בוחן את רחשי ליבו, והופך אותם למוסיקה שאינה נמדדת בגבולות של טרנד וזמן, משדרת כנות וחום.
שירים: אדרת, יבש, ללחוץ על כפתור, מכוון למטרה, אין אף אחד בבית, אל תקחי אותי כל כך ללב, הולך בעקבותיי, מרוב אהבה שותק.
