למה דואט? מדוע שישי לוי לא ישיר את השיר סולו? למה דוכין? מותר לחשוד כי זהו חלק מקמפיין הקידום של האלבום הבא שלו. ישי לוי כבר "הרוויח" מדוכין בקאבר ל"מלנכולי". הפעם – ניסיון לבדוק האם טובים השניים. בהאזנה ראשונה, זה נשמע כאילו כל אחד נע בנתיב מקביל בלי להיפגש. באזנה שניה ושלישית, קורה משהו טוב.
הטקסט – רע, מהסוג, שאם הייתם מאירים אותי באמצע הלילה, הייתי אומר – פניו לז'אנר הים תיכוני התחתון. הלב שממריא, החיוך שמאיר, אהבת אמת מהספרים (הספרים? מה, אהבות אמת יש רק בסיפורים?), כריעת הברך בפני המלכה שלו. כמה אפשר לחרטט בענייני אהבה.
ואז מגיעים מנגינת הרגש, צליל אקורדיון, הקול הנמוך האינטימי השברירי של ארקדי, שהופך את השיר לשנסון, ומנגד, בלי שום חיבור הרמוני – הקול הגבוה של ישי לוי, שמתרומם מעלה לנתיב נשמה אחר, ופתאום הם נפגשים באיזשהו מקום באמצע הדרך ועושים אהבה. מכאן אתה נשבה בשבי הרגש. שהשכל ימתין.
אמנם יודעת, אך לא יודעת כמה/ אומר את זה בכל הרצינות/ אוהב אותך חזק השד יודע/ למה/ זה בא בכיף, זה בא לי בקלות.
אוהב אותך בוכה, אוהב אותך צוחקת/ ומלטף את שיערך בעדינות/ מתגעגע תכף שאת מתרחקת,/ זה בא בכיף , זה בא לי בקלות.
רק לחבק אותך, ולהיות ביחד/ ללכת יד ביד, לחצות את ההרים / הלב שלי ממריא שאהבה פורחת/ תמיד תישארי, תמיד תישארי.
מלכת חלומותיי שהתגשמו לפתע/ לא האמנתי פעם בכל הרצינות/ שאהבת אמת מהספרים אמת היא/ היום זה בא בכיף, זה בא לי בקלות.
חיוך שלך מאיר לי את הדרך/ ליטוף קטן וכבר לא מרגיש אבוד,/ לפני מלכה שלי אני קורע את הברך/ זה בא בכיף , זה בא לי בקלות.
רק לחבק אותך, ולהיות ביחד,/ ללכת יד ביד, לחצות את ההרים / הלב שלי ממריא שאהבה פורחת/ תמיד תישארי, תמיד תישארי.
