בהיכל התרבות ת"א

שלומי שבן

השקת "תרגיל בהתעוררות"
4.5/5

לקראת סיום, ירד הסופרסטאר מהבמה וטיפס ליציע העליון של ההיכל. אמרנו סופרסטאר? רגע, אמרנו שלומי שבן סופרסטאר? ואללה. במונחים מקומיים – מגהסטאר. הבחור משיק אלבום לא בזאפה, לא בבארבי. לא בפריפריה. בהיכל התרבות בת"א. לא פחות. מצד שני לא ביג דיל. שבן הופיע עם הפילהרמונית בקיסריה, הוא טיפס ל"מגדל הפזמון" לפני כחמש שנים במשכן לאומנויות הבמה. למוד ניסיון ומעמדים כמוהו – אך טבעי הוא שיגיע להיכל המחודש.
מה עם המגדל? הפעם שלומי – אינו שם, בגובה. הוא פרס מסך לרוחב המשמש לוידיאו-ארט תלת מימד יפהפה, המתאים עצמו לנושאי השירים. הגיע חמוש בלהקת הקולקטיב על שבעת נגניה + כנר בחזית ואיש הקשה. סה"כ נבחרת-על של תשעה נגנים. בדק איתם מסלולי הפקה חדשים. המריא איתם למקומות שעוד לא ביקר בהם.
שלומי שבן נועז, נחמד, מחויך, פקחי, ביטחון עצמי. חוש הומור. פרפורמר מעולה, שלקח על כתפיו הפקה מורכבת, אבל  בלי פומפוזיות. פרפקציוניסט שמודע לאלמנט השואו של הופעתו. הפסנתר הוא פסנתר, אבל הוא גם על הרבה מעבר לו.
ויש לו שירים, שבשבילם התכנסנו, רבים מ"תרגיל בהתעוררות", אלבום שבו הטקסט מקבל אם לא עדיפות, אז בטח שוויון מול המוסיקה.
מבחינה זו, שלומי שבן הוא סינגר סונגרייטר שמנתח מצבים בציניות וללא חשש מהנזק שעלולות לגרום לו אמירות פוליטיות וחברתיות, וגם שובר מיתוסים על האהבה, בוחן את היחסים בינו ובינה באיזמל של מנתחים ("היופי שלך מכאיב לכולם", "הקסם נגמר", "שמש עלי אדמות") .
חוה אלברשטיין שמככבת ב"תרגיל בהתעוררות" (השיר בדיסק) לא הגיעה לתרום את תרומתה (לעומתה, נינט התייצבה ל"מלכה לב שבור" ונשמעה קצת נטע זר במופע) קולה נשמע מתוך שפתיים שהוקרנו על מסך הוידיאו. טקסט לא פשוט בו שלומי שבן הוא מעין "החי המת" המעלה שאלות קיומיות. חוה היא עזר נגד במעין ישות אימהית מופשטת. סיטואציית הדו-שיח המוזרה נוגעת במשמעויות מלחמה ושלום. לגבר, זה שהולך לצבא, יש תהיות, שזוכות לתשובה מהאישה.
זמר מחאה לייט. ב"תמונה משפחתית עם רוה"מ", שלומי "דיבר" בתנועות אל הקהל. אתם חיים במדינה דמוקרטית, אבל אין לכם למעשה יכולת להשפיע – בטח לא על בחירת ראש הממשלה. הטון הסרקסטי גובר לקצב שמדהיר את שבן לשיר ניכור מוחלט על המקום שבו אתה חי – "אתה תראה לי דמוקרטיה, ואני אראה לך איך בחמש דקות הפכת לגולה בארצך".
שבן חברתי-פוליטי?"דיוטי פרי". כאן שבן בפסנתר נטו שר בהשראת רעיון של ברטולד ברכט על חברה בורגנית. השיר הוא רשימת מתנות שבעלים בעלי מעמד מביאים לנשותיהם מחו"ל, מול ה"מתנה" שקיבלה אשת החייל מהעיר העתיקה – חברון –  "גופה בארון ובחמש ראיון ומטח של כבוד אחרון". שבן מתאר מפגש וירטואלי של הנשים שמקבלות המתנות, כשרק אחת מהן פולטת את המילים הנבובות "זה נורא" – בהתייחסה להרוג בחברון. היא זו, שתמשיך כעבור שניות בחייה כאילו כלום… המחאה אינה רק נגד הבורגנות שהשתלטה על החברה ומחקה את רגשותיהם של האנשים בתוכנו, אלא גם נגד האפליה המגדרית שבתוכנו – הנשים הן שממתינות למתנות, ובעליהן  הם רמי המעמד (השרים, המנכ"לים, היבואנים, האדריכלים, הרופאים) שטסים דרך קבע לחו"ל.
ב"איקאה" מספר שבן מניסיונו האישי – כמי שביקר בסניף עם זוגתו. האווירה נעשית נינוחה כרקע למונולוג סרקסטי במנגינה רומנטית כמו על פס היצור  – שביל ההליכה המוכתב של "איקאה", באנלוגיה לחיים שלנו. כולנו משוכפלים ונראים אותו הדבר, מחפשים מוצרים בזול ומפספסים את העיקר בחיים. וגם: שבן תיאטרלי, קברטי. פנים לקהל בשירים "החיים שלי טובים", "כולם אומרים", "עברנו לצפון".
שלומי שבן כהרגלו מאתגר עצמו מחדש, מחדש ומתחדש, וגם משחק אותה בגדול. הערב המצוין בהיכל התרבות הוא מסוג המופעים, שאמן יכול להגיד לעצמו – הגשמתי חלום. אצל שבן זה עוד חלום בסדרת חלומות, שהוא כבר הגשים. כבר עכשיו מסקרן אותי החלום הבא שלו.

שירים: תרגיל בהתעורות, הקסם נגמר, האזרח ה-1, מותק את אצלי בראש, לילה אחרון בלונדון, היופי שלך מכאיב לכולם, מלכה לב שבור, רוה"מ, אילת, אני שוקעת, החיים שלי טובים, כולם אומרים, איקאה, דיוטי פרי, שגר פגר, דניאלה, שמש עלי אדמות, הנה בא הסוף הדרן: שרמוטה פוריטנית, אריק, ירדנו לצפון, הצעה לשיר ערש חדש.
נגנים: הקולקטיב – נדב לוזיה – תופים, עימנואל סלונים – בס, יוסי מזרחי – חשמלית ובוזוקי, רועי ריק – אקוסטית ומפוחית, עידן רבינוביץ – קלידים ושירה, רועי רבינוביץ – מקלדות, סקסופון ובס קלרינט, דניאל שוהם – גיטרה ויוקילילי. נגנים נוספים: סניה קרויטר – כינור, רוני עיברין – כלי הקשה.
הפקה מוסיקלית של האלבום: אסף תלמודי ותמיר מוסקט.
וידיאו: "דיוטי פרי"
צילום: מרגלית חרסונסקי

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות