מירי מסיקה

מירי מסיקה

הד-ארצי
0/5
מירי מסיקה שרה על האהבה, שברונה, אובדנה, אכזריותה. הרבה דמעות ועצב. מזלה הגדול – שהיא מצליחה להטעין את רוב השירים בעוצמות רגש אותנטיות, כולל הטקסט הבאנאלי ביותר.
 
זמרת נשמה ששרה במינונים נכונים, עולה בסולם האוקטבות במקום שצריך, מנמיכה במקום שדורש פחות, בניגוד, למשל, למיה בוסקילה או ריטה, מסיקה מצליחה לא לגלוש למלודרמה. לא לוחצת מדי, לא רצה לפני הטקסט, אבל יודעת להפוך את התסכול, הדמעות והעצב לשירה שיוצאת מהלב ומהבטן.
המתחים האלה שבין אהבה, הגשמתה ואובדנה הם הציר הבולט באלבום החדש.
מסיקה נעזרה בכמה כותבים. קרן פלס היא היוצרת הבולטת כאן. קרן אור גדולה בדיסק. פלס כתבה למסיקה שורה כמו:"גם אם תחפשני שוב/ לא אשלח בך כלבים". השיר נקרא "בקרקס הזה", וגם כאן הזמרת נשמעת כמי שזה בעצמותיה. פלס היא זו שכתבה לה את המילים והלחן של "נובמבר", שיר פרידה יפהפה. הקצב: דאנס קליל שעלול "להרוג" את תוכן השיר, אבל הטונים של מסיקהנטולי המניירות, משדרגים את השיר הזה. היא שרה "כמעט התפוצצנומאהבה קרה". קישוט אוריינטאלי בפתיח, סלסול קולי, מעבר מלודי יפה.
אני אוהב את הקישוטים האקזוטיים האלה באלבום שלה. צלילי העוד והסאז אינם נשמעים כניסיון מאולץ לעלות על טרנד. גם ב"באה אליכם", על הילדה התמה שחוזרת לחיק משפחתה, יש צעד תימני וקצב מזרחי שנשמעים חלק בלתי נפרד מהפריזמה האומנותית של מסיקה. צליל החליל הנוגה של אמיר שהסר ב"שיר תקווה" מחלחל פנימה.  
ומצד אחר – ""אף אחת" (צרויה להב-שמוליק נויפלד), סיפור אישי, מנגינת געגועים ואלסית, שנסון. ושוב: משפטים שעל הנייר נראים באנאליים ופשטניים מתורגמים אצל מסיקה לעוצמה פנימית שאין בה בלוף.
הבעיה היא נדמה לי אחרי 12 שירים היא בעודף רגשות ודרמה, וטוב שהיא מסיימת בגרסת כיסוי ל"הצל ואני" של פוליקר. משהו אחר לגיוון. בסך הכול: יש לה את זה, ובגדול.
שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן