על הדיסק מציינים שהוא מכר הכי הרבה דיסקים בארה"ב בין 2001 ו-2002. כששומעים את הטון, כששומעים את השירים, מבינים למה. ואפשר להתחיל בשאלה: איך בחור בן 22 יכול לשיר כול-כך מלודרמטי בבריטון נוטף רגש, ואני מתאפק לא לומר שמלצי. עד כמה העסק הזה ממוסחר, יעידו שתי גירסאות כיסוי: ל"קארוזו" באיטלקית ול"המנון לאהבה" בצרפתית.

מה שרצוי לומר מיד: ג'וש גרובן מוכשר בגדול לז'אנר הזה של פופ אופראי. וצריך גם להודות שלאנדראה בוצ'לי יש בעיה. גרובן הוא האלטרנטיבה האמריקנית הגדולה לבוצ'לי, והוא עושה את זה בגדול גם עם שירים משלו ובארבע שפות: ספרדית, איטלקית, אנגלית וצרפתית. דיוויד פוסטר שהפיק ידע להשתמש בכול החומרים המחניפים, אפילו בקישוט של מוסיקה אירית ב-YOU RAISE ME UP. רומנטי ממעמקים, סניטמנטלי להחריד. בסוגו – אלבום אולטימטיבי.