יוני רכטר ועלי מוהר – "בדרך אליה", סדרת מופעים, צוותא ת"א. יוני רכטר – שירה, קלידים, עלי מוהר – דברי קישור, שירה, אהרוני בנארי – גיטרות, אלון נאדל – בס, רוני עיברין – כלי הקשה. אורחים: יהודית רביץ ואלי דג'יברי _ סקסופון, שירה. מרץ 2003

יוני רכטר מתיישב לפסנתר לשיר "כשהתחלתי ללכת". רגע לפני שהבמה תתמלא, לוקח לעצמו את הזכות להיות לבד.
האורחים והנגנים יעלו ויבואו, בשלבים. עלי מוהר, אהרוני בנארי, גיטריסט מעולה. מנגן סולו ב"שעה שלוש בלילה בעיר". התחלה אינטימית.
עלי מוהר מספר איך הוא מצא קטע מלא אווירה לילית לפסנתר ל"ציפורי לילה" והתברר שהמלחין העלום אינו אלא האיש הזה שיושב מולו, שמנגן הצלילים, ששייכים ל"14 אוקטבות", הרכב מיתולוגי עם אבנר קנר וזוהר לוי.
מוהר ממונה על "קטעי הקישור", הוא גם זמר לעת מצוא או לפחות זמר הדואט של רכטר. הוא מקשר בין השירים, הזמרים, בינו ובין רכטר ובין הקהל. הוא ההומוריסטן של הערב. הוא דואג שהרצינות תהיה מאיתנו והלאה, כמאמר השיר שכתב בזמנו ליוני. הקלילות היותר מנסבלת. אבל בשירים שהם כתבו יחד זה יותר הרצינות שבכתיבה, בשיתוף החוויות. שניהם מאותה העיר. שניהם חלקו ריגושים מוכרים לשנים.
השירים הראשונים שכתבו יחד? השניים פוצחים דווקא בביטלס. נו, בטח. כל-כך אהבו ביטלס, שחשו כאילו הם הם כתבו את השירים. בהמשך יתברר שרכטר כתב שירים שקורצו מאותם חומרים משמרים שעשו את הביטלס לאל זמניים.
כשאריק או גידי אינם שרים את שיריו, הביצועים של רכטר הם האלטרנטיבה המועדפת. יש בהם משהו ששום זמר לא יעביר.
הומור וגם נוסטלגיה. מוהר מחזיר ל"שיעור מולדת" שכתב עם אפרים שמיר ל"כוורת". קריצת עין לשרים בצוותא? התשובה נשמעת מהאולם. ולא רק השיר הזה מפעיל את הקהל. מוהר מדקלם את השיר על רקע שירת הקולקטיב.
ואז נכנס הסקסופון של האורח אלי דג'יברי. עילוי מקומי. הנגינה שלו מכניסה לערב ממד נדיר באיכותו. ופתאום מתברר שהוא זמר בעל איכויות נדירות. הוא שר ומנגן "יש לך הכול" ויוצא לו משהו נוגה שהזכיר לי את צ'ט בייקר. כמה מרגש שיוני גילה את דג'יברי הזמר. למעשה כמו שהוא גילה את מוהר הפזמונאי, כמו שמוהר הפזמונאי גילה את יוני רכטר המלחין. מה היינו עושים בלי כל הגילויים האלה.
הערב עוד צעיר. לרכטר יש זמן. הוא יגיע לחדש שלו רק כמעט כעבור שעה. יעלה גם בחור ממושקף שעונה לשם שלום ויינשטין. כותב המילים החדש בדיסק של יוני. מוהר מספר עליו, שאת מה שהוא לא הצליח לעשות עם משפט כ"הדרך אליה", עשה ויינשטיין. "את הדרך אליה הא זוכר כמו שיר". וויינשטין שר עם יוני. הרבה חום.

הערב ערוך כפאזל. כל שיר, כל קישור, כל אירוח, נכנסים במקומות הנכונים. קשה לומר שזה ערב ג'אזי, אבל יוני נותן לג'אז להיכנס בדלת הראשית. אלי דג'יברי אלתר על "כבו האורות"
רכטר נפתח כמניפה סגנונית ופותח דלת לאורחים. יהודית רביץ, נהדרת מתמיד מתזכרת כמה מלחניו הקלאסיים מ"עטור מצחך" ועד "מה עושות האיילות". מוהר שר עם יוני "בית קפה קטן, כסא פסנתר פסנתרן, ממול הים גועש, הזמן חולף לאט". הם יגיעו עד "הורה היאחזות" לזכר "כוורת" ויחיאל מוהר, אביו של עלי. המעגל נסגר. המסורת נמשכת, קצת אחרת, לא פחות מרגשת. אולי יותר.  דגימת הסאונד (למטה) מתוך "שיר בואי קוסמי עליז" ששר מוהר בדואט עם רכטר תסביר יותר מאלף מילים.