אחרי שעתיים האזנה וצפייה, ארשה לעצמי לשחרר סופרלטיב: זהו אחד מפרויקטי הפופ-אמביינט-לאונג' היותר שאפתניים-אוניברסליים שיצאו מכאן. בשביל צמד היוצרים, שמוליק נוייפלד ואייל ליאון קצב – זהו מפעל חיים, שילוב של שני דיסקים אאודיו-ווידיאו לאלבום אחד, למעשה חיבור של מאווייהם המוסיקליים לקולאג' שירים וקטעים אינסטרומנטליים.

אם הייתה כאן כוונה-יומרה של נוייפלד את קצב להגיע לאלבום קונספטואלי, אז זה נשאר במסגרת יומרה.
רעיון אחד שלא מוצה – ניסיון לחבר בין מוסיקה מערבית למזרחית. הם גייסו לצורך כך נגן העוד תייסר אליאס, את החלילן הנדיר אמיר שאהסר, שילבו שירה ערבית, סלסולים וקישוטים (כמו בקטע הראשון "השפעות"), אבל המשיכה לצליל המערבי לא אפשרה סינתזת מזרח-מערב לעומק בהמשך.
בסופו של דבר האלבום –ממש כשם האלבום – מקבלים "מוזאיקה", דיסק פסיפסי אליו התנקזו הרבה השפעות, תשעה קטעים שכל אחד עומד בפני עצמו. הקטע Rhythm By Rhythm הוא עולם אחר לעומת "השפעות", נשמע יותר הפרוייקט של אלן פרסון בשבעים מאשר הפרויקט של נוייפלד את קצב. שילוב יפה של מלודיה וקטע קולי.
הטקסט (בארי גילברט, אייל קצב) כמו בשירים אחרים , הם גיבוב חלול של מילים הזויות שמנסות להיות מלודרמה והופכות קיטש.
ובהמשך נקבל עוד צבעים והשפעות – לאונג' אלקטרוני שמתחנן לסרט אווירה (Within Sight) אלקטרו פופ דאנס עם סיסמאות אינסטנט המייחל לעולם טוב יותר, כשהקול המיוסר של הזמר לא שווה את רמת הטקסט (Dry The Rain), דאנס מיוחד עתיר אפקטים אלקטרוניים ונגיעות ניו-ווייב (Tear It Up) פופ מלודי דרמטי מיושן משהו Phillip  המתייחס לסיפורו הטראגי של רב החובל פילפ עירון שמצא את מותו בטביעת ספינתו בים סין בביצוע קולי רגיש של אבי אברהמי.
וגם: אווירה רומנטית עם נגיעות ג'אז בצרפתית בפרפרזה קלושה על "אדם לאדם זאב" (Red To Red), טריפ-הופ אמביינט חלומי (Beat On The Ground) הממזג את מרב ההשפעות של היוצרים – קלאסיות, ניו-ווייב, אוריינטאליות בטקסט הזוי שלא מתחבר לכלום. ולבסוף דאנס מלודי קליל (Opposites) שנשמע כפסקול של מישל לגראן, שבדיסק הקליפים (הדי.וי.די) קיבל פרשנות מחול מרגשת בביצוע רננה רז ובבימוי רוני ניניו. ואגב, הקליפים: דובדובן של ממש בקצפת של נוייפלד את קצב. 6 קטעים שביימו במאים שונים (רם ברוך, אסף אבידן, רוי וורנר, רוני ניניו, טל פטל, דרור מור) שמשדרגים משמעותית את הפרויקט.