דפי הפרומו מדגישים משום מה שאנשי "בלינק 182" מרק הופוס ותום דה-לונג הפכו בזמן האחרון אבות מאושרים. זה אולי משום כול להקת פאנק (פ’ דגושה) מגיעה לפרקה ושהם כבר בעצמם "ילדים גדולים". מכל מקום: האלבום הזה מאזכר איכויות של חבורות רוק שיצרו דברים ששייכים אך ורק להן, וזה אומר רוק שהוא הרבה מעבר לנוסחה אגרסיווית של גיטרה-בס-תופים. זה "הבי רוק" טעון באמוציות שמחלחלות, באווירה ייחודית, בגוונים לא צפויים ("אבוד בלעדייך" שמזכיר את אר.אי.אם") ויש להם סיפורים אישיים. אוהבי רוק מחושמל, יקבלו כאן רמת רוק שמזכירה דברים טובים מהקלסיקות. קול חריג באלבום: רוברט סמית’ מ"הקיור" ב"אול אופ דיס".
שיתוף הפוסט
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email