אריק ברמן 1

אריק ברמן

אן.אם.סי
4/5

אורי ליפשיץ צייר את ברמן לעטיפת הדיסק כואב, מיוסר, סגפני. אחרי ששמעתי 13שירים, זה לא בדיוק זה. אריק ברמן מגיש רשימת מצוקות בדרך כלל בנימה צינית, בחיוך אירוני, בלעג סרקסטי. 13שירים שמייצרים תמונה מורכבת של אמן שרוקן את המגירה שלו מכל מה שהיה בה.
הוא שר סיפורים כיומן אישי בתיאטרליות לעיתים מוגזמת-מתייפייפת – וידויים אינטימיים, ערטולי רגש, פרודיות ותחכומי לשון. ברמות טקסטים כאלה ואחרות.
למשל: שורה כמו "זה לא שאני אור, את באה ממקום חשוך/ ואני לא כזה נכון, פשוט את רגילה הפוך" ("זה לא שאני אור") נשמעת חכמה ומיוחדת יותר מאשר "המתוקות האחרונות שלי משונות/ לא מבינות שאצלי אהבה זה כבר פאסה". ("המתוקות האחרונות")

ברמן רוצה להיות אחר אבל לא תמיד זה יוצא. הפערים קיימים במוסיקה, בטקסטים. "זוג שדייך בדיסטורשן/ זוג עינייך בריוורס… צחוקך המתוק זה וגנר, השלווה שלך ראוול, אוי כמה שאת יפה" נשמע פחות מתוחכם מאשר "אם תסתכלי בתוך עיני ותראי שם משהו טוב חולף/ אל תופתעי אם תגלי שזה הטוב שבך משתקף".
יש לו מונולוגים אובססיוויים רגשניים עד מביכים על יחסים ("אם היה לזה סיכוי") אבל גם שיר פשוט ומצחיק על כדורגל ואסקפיזם ("שער 6").
מוסיקלית, הוא מעין תערובת של מאיר אריאל וליאונרד כהן. בצרפתית קוראים לזה שנסונייר. קול בין צרוד, טיפה צורמני שמנסה להעביר זרם המחשבות וסיפורים מהפינות שלו – המוארות, האפלוליות.
הרצון של ברמן להיות "אחר" לא תמיד מיטיב עמו. למשל: תזמורי המיתרים המורכבים לעיתים בומבסטיים עד שהם מוציאים את הפוקוס מהשיר עצמו. לא תמיד חייבים ללכת על המאוד-מורכב. פשטות אינה מילה גסה.
להגדירו? טווס. אין לו בעיה ללכת על קצב דרבוקות בשיר "בינונימי", שיר על המיאוס-ביאוס מהכלום בחיינו, ועד סגנון קאונטרי עליז ב"שער 6". בסך הכל, ברמן הוא משב רוח רענן, מיוחד, נועז עד יומרני, אבל לא רוח פרצים כזו שתבשר נאמר – על המאיר אריאל החדש.

למטה: דגימת סאונד מ"יום חדש נפלא"

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. ל-1
    אתה קצת לא מבין במוזיקה אם אתה טוען שאריק ברמן הוא לא זמר תותח…ההפך הוא הנכון, הוא מלך. יישר כח Eריק אנחנו איתך, תמשיך להוציא לנו עוד מהחומר המשובח שלך.

  2. אני דווקא חושב שיש המון כנות במילים שלו, כנות מפתיעה וחריגה במוזיקה הישראלית, אולי.
    אני בן 28 ואולי זה "מתאים לי" כי אני מאותו דור שלו.

    ובכלל יש תחושה מוזרה שכולם עושים עליו עליהום, מוזר…

  3. כשאמן מייצר משהו לא ברור, שהוא לא טוב ולא רע – ובטח לא מחזיק מים, לא חדשני, לא פורץ דרך – בוודאות לא יעמוד במבחן הזמן, ושמו יצטרף לבתי הקברות של האמנים העטופים ביחצ"נות ללא אמירה. המילים מביכות במקרה הטוב וגורועת במקרה הרע והנפוץ, הקול לא משהו בלשון המעטה, והלחנים בנאליים כמו צביקה הדר.
    עוד שנתיים – לא נזכור אותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן