לא, אני עדיין לא הולך להעיף סופרלטיב שברק חנוך הוא הדבר הבא ברוק המקומי. עדיין לא. בואו נמתין עם זה. אבל לפי הופעת ההשקה של אלבום הבכורה, זה יגיע, ואני מקווה בשבילו שזה לא מאוחר מדי. אחרי הכל ברק חנוך כבר עשרים שנה בתעשיית המוסיקה המקומית (המלווה הכמעט-קבוע של אלון אולארצ'יק, נחשב לאחד מנגני ההפקה המבוקשים באולפנים)
חנוך במכנסי עור, עלה לבמה חמוש בהרכב בס-קלידים-תופים לשיר מונולוגים על חוסר יכולת להגשים יחסים, על מצבי כישלון, על כל-העולם-נגדו.
השירים על יחסי הבינו-בינה נשמעים לעיתים כתרגום כעסים אישי ספונטני עד בוסרי. ב"חלק ממזימה" הוא שר: "רק המוות בטוח, המצב מתוח" או: "השעון מתקתק והסוף על הזין שלי". וזה מגיע גם בהתפרצויות זעם – "עלית לי על העצבים עם הקטנות / הניסיונות שלך, תעתועים שבך/ קיבינימאט/ מה חשבת לעצמך".
ואחרי זה הוא שר "הייתי קרוב לעשות משהו שממנו אין דרך חזרה". (דגימת סאונד למטה) מעין רוק בלוז מיד-טמפו. שיר אהבה נואשת. עיבוד שמדגיש את הדרמה האישית.
ברק חנוך שר ב"ניפגש בחיים אחרים" על "ילדים עצובים" על אנשים שאלהים אינו מסביר להם פנים, ובתוך כל הביאוס מנקרת השאלה – מה הוא עושה בתוך המצב הזה. טראומה קשה – עד אובדן עצמי. השיר מושר בהתרגשות, המנגינה והקצב – עושים שירות אדיר לטקסט, והנה כאן מתגלה הסולן בקדמת הבמה, בוגר יותר, אמין יותר.
בעבר, חנוך ראה הרבה את הגב של אלון אולארצ'יק. הפעם אולארצ'יק עלה כמו אבא טוב לפרגן ולשיר איתו "בעינייך" ו"ניו-יורק", שזה אומר – ההתרככות יותר ג'אזית, ופתאום נהייתה על הבמה אווירה הרבה יותר רגועה.
אבל זו הייתה אתנחתא. לחנוך דחוף עכשיו לפרוק הכל בעוצמות רוקנרוליות. ב"עוד לילה" הפרוורסי-תזיזיתי-טירופי ("הכאב הזה הוא כל כך נעים לך את אוהבת כל כך שגברים מרביצים לך, אז תרדי לרצפה עם מבט של חתול") הגיטרות החשמליות נכנסות להילוך גבוה ועוזרות לו לייצר דרמה של מערבולת רגשות, להטעין את השירים בעוצמות של ממש.

שיר הסיום "חמש בבוקר", כמעט ממסמס את הדרמה במשפט פשטני – "אני אוהב לחיות למרות הכל". חנוך מתרכך בבלדה שקטה כאילו מישהו אמר לו: אתה לא יכול לשחרר מופע שכולו דיכאון מחושמל בדציבלים כאלה. שחרר קצת לחץ. והוא משחרר. אני מאמין גם להפי אנד המרוכך הזה. בסך הכל, אחרי שהגיע לקדמת הבמה, חנוך זקוק בדחיפות לאלבום נוסף. זה המבחן הגדול שלו עכשיו. 2 שירים חדשים כבר שמענו. יש למה להמתין.

בתמונה באמצע- עם אלון אולארצ'יק