כל מבט שלה הוא סכין בלב, כל לחישה סטירה בפנים. והוא? – הא היה נותן הכל כדי לא לחשוב עליה יותר, שיהיה לו רגע שקט לנשום?
אז מי שחשב שהטקסט הזה יביא לפרץ התבכיינות מלודרמטית – טעה בגדול. דידי ארז, המתופף לשעבר של הג'ירפות, לקח את זה לכיוון הפולק האקוסטי הנעים והמלטף, כולל הרמוניות יפות, ביטלסיות כאלה, בדואט משדרג עם סיוון שביט, ובסך הכל יצא שיר נעים, נינוח אפילו נאיבי כזה, טיפה הזוי, מלודי להפליא, סיימון וגרפונקל פוגשים את "אמריקה". יש בו יותר מרגע אחד שקט לנשום. יש ארבעה רגעי שקטים לנשימה ארוכה. רוגע אמיתי. ואולי בשיר הוא מוצא את מה שהוא חיפש בסופו של דבר.  איפה סכין בלב, איפה סטירה? ודווקא את הקונטרסט הזה בין הסכינים והטונים החפים מכוונות פשע וזדון – אהבתי.