"מהמר איתן ומשלם בדם/ לא כל הנוצץ הוא בהכרח זהב"
מה הסיפור של אביב מיכאל? ועל מה זה ה"תשלום בדם". על מה ההימור? נו, טוב לא תמיד חייבים להבין את "כוונת המשורר". הכל מתחיל במבט מכושף ליד הבאר, אלא שלאכזבתו – בעלת המבט לא מכירה אותו, מה שלא יגרום לו להרפות. הוא ימשיך לחפשה עד שיגעון למרות שלא כל הנוצץ זהב (לא אמרו את זה לפניו?)
עוד סיפור מסיפורי אלף לילה ולילה של גברים בוכים בלילה, שלא גורמים לי להזיל דמעה, ואפילו לא להזדהות קמעה. מיכאל משתמש בנמוכים שלו לספר את הסיפור בטון מסתורי שנשמע קצת פוזה דרמטית, אבל מצליח להעביר את הנאראטיב, כלומר על הבנאדם שחושיו השתכרו עד טירוף ממבטה המכושף.
מבחינת המוסיקה, אהבתי את המעבר מהביט המונוטוני על הפתיחה לדאנס גיטרות-קלידים כבד בסטייל דיוויד בואי שנות השבעים שמתחיל מהמילים "עד השגעון", וזה מהלך יפה בעיבוד של המקצוען, המוסיקאי והמעבד ראובן חיון, שעשה עבודה חיונית למיכאל.
