ונעבור למס. 2 Makes Me Wonder (דגימת סאונד למטה) – כמה שזה מחניף משמיעה ראשונה, שבא לצרף את מיד לפליי ליסט של בני עשרה בליל שישי הקרוב. "מארון 5" עושה פופ רוק ללא כחל ושרק עם נגיעות ריתם נ' בלוז ברורות ופאנק בפ' לא דגושה וגם פרינס.

ונעבור למס. 3 – Little of Your Time  – המסיבה נמשכת. ריקדו את האהבה, הישארו עם חיוך גדול על הפנים. מייקל ג'קסון היה קונה את זה.

וממש באותו קצב ובאותו קו מלודי – Wake Up Call. אל תחפשו עומקים. רק פאן. סטייל להקות הבנים. מתאים לפסגות הפופ צ'ארטס. אנחנו במצעד הפזמונים. דרגו אותם.

חמש שנים אחרי שיצא אלבום הבכורה  Songs About Jane, מבססת "מארון 5" את מעמדה בז'אנר הפופ-רוק. מישהו כינה את המוסיקה הזו – blue-eyed soul-pop, היינו שחור בעטיפה לבנה, שזה אומר עם כל מה שמאפיין את ההפקה הפופית המודרנית גם מבית מדרשו של ג'אסטין טימברלייק, אם כי אדם לוויין Adam Levine מספיק מתוחכם להפנות את השירים בחדש לא רק לטינאייג'רס, אלא גם לאדאלטס, קהל בוגר יותר, סטייל מלודי מסוגנן מבוצע  באוריינטציה של מוסיקת סול. 

 מבחינה זו, "מארון" עשו הפקה דלוקס, מדויקת מאוד. העובדה שמפיקים אחדים עבדו עם "מארון" על השירים ממש לא השפיעה על הזרימה ההומוגנית של המוסיקה. יש כאן איזכורים לפרינס, לפוליס, לאאוטקסט, ועם זאת "מארון" נשמעת להקה נושמת-אורגנית, לא מוצר של מכונות ושל הפקה סינטטית. שורה תחתונה: אלבום לכל מי שמאמינים בפופ רוק. ככה זה צריך להישמע.

–