הרמיזה לעולם הדיגיטאלי בשם הדיסק היא בואו נאמר תגובה עצובה של נציג העולם הישן בפופ לעולם החדש. פול מקרטני אומר כי כאיש העולם הישן הוא חש כי החיים בעולם המודרני מעמיסים יתר על המידה על ראשנו.
"Will you still need me, will you still feed me, when I'm 64?"
מי לא מכיר את "כשאהיה בן 64" מהאלבום "סרג'נט פפר לונלי קלאב באנד", ואמנם האלבום הזה נכתב ממש כשמקרטני הגיע לגיל הזה, והוא יוצא כמעט 40 שנה אחרי צאת האלבום המיתולוגי ההוא (ב-1967) , כשמקרטני כבר מאזכר את עניין סוף החיים. למעשה, מאז שאשתו האהובה לינדה מקרטני נפטרה מסרטן ב-1998, הוא עוסק בנושא הזה.
בשיר Vintage Clothes סבו מזהירו: "אל תחיה בעבר/ אל תיאחז במשהו שמשתנה מהר", זה מגיע מאחד היוצרים היותר מצליחים בהסטוריה של המוסיקה, שבטרם הגיע ל-30 כתב יצירות נצח כמו Yesterday.
יש פה ושם דברים שמזכירים דברים של הביטלס או הקלסיקות של Wings שיר כמו House of Wax – לטעמי החזק-מרגש בדיסק, לוקח לסולואים של האלבום הלבן (1968) כמו Only Mama Knows מזכיר שירים מהשבעים כמו Jet
מקרטני נותן תחושה לאורך כל האלבום שהוא נמצא בתחנות האחרונות של דרכו, גם מתייחס אל עברו בלי התרפקות נוסטלגית אבל מודה על המסע שעבר בחייו, ובסך הכל הוא ממשיך לשמור על אופטימיות, לא נרגן, סוגר חשבונות
מקרטני נשאר מלודיסט ממדרגה ראשונה, מוסיקאי נהדר שמחזיר אותנו לימים הטובים שלו ב-Wings, למוסיקה שקיבלנו בטובים שבאלבומי הסולו שלו כמו Band on the Run. האם מקרטני חוזר גם לרמות שאיפיינו שירים שכתב בימים שג'ון לנון היה לצידו כמו "פני ליין" ו"אלינור ריגבי" – על זה קשה להשיב בחיוב. לא חותם על כך שזה ה – Magical Mystery Tour החדש שלו, אבל מקרטני של פופ ורוק מרועננים ומשובחים קיים כאן. בשיר End of the End (דגימת סאונד למטה) מבקש מקרטני מצברוח טוב בהלוויה שלו במקום דמעות, וזו גם התחושה שמקבלים אחרי הקשבה ל-13 השירים החדשים. ואגב, תקשיבו פעמיים ושלוש כדי לספוג את יופיו.
תגובה אחת
שמעתי ואהבתי מאוד את האלבום החדש יש שם כמה חידושים יפים.