איפה שלא תהיי

אריק איינשטיין גיא בוקאטי

מילים, לחן והפקה מוסיקלית: גיא בוקאטי
4/5

אריק שר את תפילת הלב המתאהב. גם אם זה כבר מאוחר וגם אם הזמן עובר, שתזכור שיש לה מקום אצלו, אפילו אם היא ראתה את הסוף. עדיין ריחות גופה משכרים אותו. צליל צנוע של גיטרה אקוסטית. ליווי שלל מיתרים. מדבר אליה בטון הבריטוני המוכר, כרגיל חם, אולי לא משויף כמו בעבר, מצליח להעביר בלאות מסיימת את התחושה. זה לא להיט. זה שנסון, סיפור של הלב, ובאמת אריק שר כמו שנסונר צרפתי ממרום שנותיו, עדיין מתרפק, עדיין מתגעגע, עדין מייחל לטוב.

שמעתי שהוציאו את השיר הזה מאיזה פלייליסט של תחנת רדיו. אצלי הוא בפלייליסט האישי, כי מה ששומעים כאן זה טון אמיתי שמגיע מצנעת שירתו הפנימית. מעניין איך בוקאטי התחבר ככה עם אריק, אבל למעשה, רוב המלחינים שעבדו איתו – עברו איזושהו תהליך סימביוטי. 

 

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

5 תגובות

  1. סוף סוף אריק איינשטיין, איך התגעגעתי אליו! כשמסתכלים על המוזיקה של היום לידו, הכל נראה כל כך קטן (האמת, גם שמסתכלים עליה לבד, ברוב המקרים).

  2. איזה שיר מדהים…מודה נפלתי, איזה גיטרות, אלוהים..וכמובן איזו שירה של המלך. יש אריק אחד ויש בוקאטי אחד, עדיין לא ממש מכיר אבל ממה שיצא עד כה שאפו…ידידי.

  3. בוקאטי מדהים…איזו ביקורת קמצנית, שיר ששורף את הלב ממקום עמוק ביותר. תהנו רבותי בקרוב תהיו זקנים ולא קשובים, או שאתם כבר…? בטח רק המבקר מעט רדום מתקשה להשפך, או התגובה הזו שמתחת של קינאה המאפיינת את מחוזותיינו. תהנו מהכל מהחיים ומהשיר המפואר הזה.

  4. אריק איינשטיין יש רק אחד. אבל שותפים לאריק יש הרבה. חלקם פנטסטיים ( שלום חנוך, מיקי גבריאלוב ), חלקם טובים מאד ( יוני רכטר, שם טוב לוי, יצחק קלפטר ), חלקם סבירים ( אבנר קנר ) וחלקם בינוניים לגמרי ( פיטר רוט ). את גיא בוקטי הייתי משרבב בין שני האחרונים. לא רע, גם לא מסעיר, בלשון המעטה. בוקטי לא מנסה להחדיר רוח צעירה באריק איינשטיין, אלא משתלב ברוח הכללית שהוא משרה ממרום שישים וכמה שנותיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות