"זאפ מאמא" – פעם שלישית בישראל, והפעם, יותר מאשר בפעמים הקודמות, התברר שהאטרקציה של ההרכב הייתה ונשארה מרי דולן, החצי זאירית/חצי בלגית, המאמא הגדולה של ההרכב. איזו גברת דינמית. "זאפ מאמא" שצירפה אליה די-ג'יי ראפר פעיל מאוד (תיקלוט מלא כולל סקרצ'ינג), יושבת חזק על נוסחת רב תרבותית בחיבור של בלוז, סוקוס אפריקני, רגאיי, מוסיקה ערבית, אפרו. המסר-אמירה היא בעצם רמיסת הגבולות, והקפיצות האלו בין סגנונות ותרבויות הן משהו שתפור מצוין ללהקה.
הדומיננטיות של מרי דולן, Marie Daulne הייתה הפעם בולטת במיוחד, מאוד אקסטרווגנדית, פעם היא הריצה להקת א-קפלה. היום זה בידור וורלד מיוזיק מיינסטרימי צבעוני, הכולל גם די-ג'יי.. דולן ושות' מביאות לבמה את Supermoon דיסק ראשון בלייבל החדש Heads Up. ובאמת – אם לאפיין מוסיקת עולם, זאפ מאמה היא הכתובת הנכונה בבחירת התכנים, הסגנונות, תערובת השפות, הקצבים וההרמוניות. להקה מאוד "גלובלית", ודולן מנסה עדיין לייצג תרבויות אותנטיות, לא טרנדיים מסחריים וגם מצליחה. נדמה שהטיימס אמר על המופע הנשי הזה – שמרי דולן וזאפ מאמה עושות מוסיקה שנשמעת כתנועה רב-תרבותית של אשה אחת, התערובת של כלי הקשה אפריקנים, סול אמריקני ואורבניות אירופאית.
מה שיפה בחמש נשות זאפ מאמה שהן עושות מוסיקה אתנית רב-לאומית, רב-לשונית ורב קצבית מבלי שנחשוד שמשהו כאן מלאכותי, או יומרני.
הקולות תפורים נהדר, הטונים משובצים באפקטים, וזהו יופי טבעי שאינו זקוק לקטגוריה כלשהי, הגם שהן מגשימות קונספט מובהק של מה שמכנים מוסיקת העולם שהולם אותן להפליא בחיבור של בלוז, גוספל, רגאיי, מוסיקה ערבית, אפרו.
האמירה של זאפ מאמה היא ביכולת לנפץ גבולות, והן עושות את זה כיחידה אורגנית הקפיצות האלו בין סגנונות ותרבויות הן למרבה ההפתעה לא משהו שעטנזי שתפור רופף.
המופע אנרגתי, חושני ועם לא מעט הומור. מתברר שאצל הגברות האלו הכל עובד. מרי דולן הדינמית עשתה עבודה אקזוטית חכמה מאוד, במיזוג הרב-תרבותי .
דולן לא מקבלת ההגדרה שהצעתי למוסיקה של הלהקה – "קרוס קלטשר". דולן מעדיפה להגדיר את המוסיקה של "זאפ מאמה" – "אפרו אורבנית", שזה למעשה אותו הדבר. אז שיהיה – אפרו אורבנית.
