חמארה

יובל לוי

הד-ארצי
4/5

 

"יש קטן, קומקום עם תה, מתבונן כה וכה

 

קח בשקל מתחנן, איך נראה המשכו

תר אחרי נעלם, הוא דיג בלילה קר

רוב הזמן אפור, הוא חי פושר

לאור עששית קטנה"

 

"פושט יד שוב מתקרב. מסובב את הראש

כשהוא סח אני שוקט, מחפש לי מסתור" (מתוך "תמונות". מילים ולחן: יובל לוי)

 

 

כתב את זה יובל לוי בעברית (ששרה כוכבה לוי) שמתחברת עם ארמנית. המילים והקול (בארמנית) של אשות סהקיאן. בוזוקי, עוד, דרבוקות, כינור, פנדו גיטרה קלאסית.

אנחנו במערב . ליבנו במזרח. מדברים אצלנו הרבה על מוסיקה מזרחית. אז הנה, בבקשה: זוהי המוסיקה המזרחית שנוצרת עכשיו, תחת "פרויקט מוסיקת העולם של יובל לוי". איך מחברים שירה עברית עם מרוקאית, ארמנית וספרדית. ליובל לוי _ירושלמי, 38, 12 שנים לימודי מוסיקה קלאסית, 4 שנים לימודי ג'אז באקדמיה ע"ש רובין) יש תשובות טובות, לעיתים טובות מאוד.

לוי כותב מתוך הכרה באדם החלש. את השירים שלו אפשר להגדיר "סוציאליים". הוא בחר להוציא לפועל את התערובת המוסיקלית הזו באמצעות יסמין לוי, זמרת הלדינו  המופלאה, כוכבה לוי (היא אמו של יובל), הזמר המשובח גוסטו, אשות סהקיאן, ארז מונק בכלי הקשה, אבי סינגולדה בגיטרות וכלי פריטה, אורן צור בכינור. 

שנים שאני תר אחרי אמני קיבוץ גלויות אותנטיים בישראל. שלמה בר הוא בעיני אמן קיבוץ גלויות אותנטי. רוב המוסיקה הנקראת "מזרחית" ששוטפת את ארצנו אינה אותנטית. היא מספקת פרנסה ליוצרי וזמרי מסחרא שפונים בעיקר לאולמי האירועים. לא די בגיטרה חשמלית, עוד ובוזוקי כדי ליצר מוסיקה שהיא יציר כלאיים אמיתי. יובל לוי שר עם גוסטו "עליה" וזהו צומת מוסיקלי נדיר ביופיו. זה מגיע מחיבור המילה עם הסולם עם הסלסול והרגש וגם אקורד המערבי. יסמין לוי שרה את "זרים", טיפה מלודרמטית לטעמי, אבל מצליחה להעביר את מלוא הצער על הזרים הנרדפים והסובלים. זה מהול בשירה ארמנית שמעצימה את הכאב. שיר מצוין. הפרויקט ארך 5 שנים, וניכרים בו פערי איכות:  "רגעים של חשבון נפש" הוא שיר פחות מחלחל – על סיכומים חסרי תועלת בהגשמת חלומות. גוסטו מסלסל את המילים, אבל השיר נטול מלודיה ייחודית והשימוש במילה "כמו" לשפע של דימויים – מוגזם ואינו תורם להעביר את המסר העיקרי. כנ"ל – "אני ואת".

"יהודה מרקט" עוסק בפער בין העולם המסורתי שמשתקף בדמותו של גיבור השיר ובין מי שמייצג את העולם העכשווי הממוכן והדיגיטאלישבשבילו אני לא קיים.

אז גם אם הטקסט (המשולב במרוקאית) נכתב מתוך כוונות אמיתיות לנסות לתאר את הפער, הוא אינו מצליח להגיע בגלל הביצוע הקולי שכמו "בולע" אותו ונבלע בעצמו בתזמור האוריינטאלי.

 

יסמין לויי חוזרת לדרמה על גבול הפתוס ב"קרואטיה" – שיר שמדבר על געגועים לנופים אחרים שאולי יאפשרו לשנות את הדרך – "לא לחיות בערך". שיר מעובד בסגנון פלמנקו.

ואילו כוכבה לוי שרה "לבד" – על החמצת חיים –  בסגנון דור הזמרות של פעם – "מתמודדת עם כל הקשים/ מרגישה את הכאב/ כמו איוב בימי בראשית". אין לי מושג מה הסיפור מאחורי השיר הזה, אבל זה שיר חזק שמקבל מימד עומק בתוספת השירה הארמנית של אשות סהקיאן.

"יצחק לוי בריטון" הוא קטע אינסטרומנטלי הנותן איזושהי תמצית מזוקקת קולחת בסגנון רומבה פלמנקו של האלמנטים המוסיקליים המרכיבים את הדיסק.

דיסק לא מגובש דיו, לא המאסטרפיס שיובל לוי יכול להגיע אליו, אבל כמה שירים כאן מסמנים את הדרך שתוביל אותו לזה.


דגימת סאונד: זרים


תמונות : יסמין לוי, גוסטו

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן