האמת: שמות המלחינים ממש לא משנים. מדובר במוסיקה קלאסית קלה מאוד, והעיבודים לפסנתר, מיתרים ופרקשנס עושים ממנה סלט אחיד כמעט לא ניואנסים.
האחים קלאז לא רשמו פטנט על השידוך בין מוסיקה לטינית/קובנית וקלאסית/סימפונית. הם מחפשים את נוסחאות החיבור המחניפות ביותר, ובפניה למאזיני הקלאסי-קל, הם עושים את זה ביעילות מקצועית. על דבר אחד קשה לערער: האחים נהנים לנגן את החיבורים האלה בין מקצבים אפרו קובניים למלודיות קלאסיות, ומבחינתם הם עושים את זה הכי קליט וקולח, למרות שבעיני שוחרי המוסיקה הקלאסית – יש כאן חציית גבול אל הקלילות הבלתי נסבלת.







