שולי רנד עושה הילולה. בכפיים, ברגליים. יש רגע שבו מסלקים את הצער, מפוכחים לחלוטין. "אחותי, מה לענן הזה שעל פנייך/ מחי דמעה שבזווית עיניך אל תבכי". חסל פחד, אין יותר מה להסתתר. והוא גם מבטיח לא לצער אותה יותר. ימים טובים באים עלינו. המקצב והמנגינה מכניסים למגרש החסידי. שולי רנד עולה על הגל הזה של מוסיקה אתנית ממחוזות אירופה הבלקנית עם אלמנטים ים-תיכוניים. זה ילך מצוין באולמות השמחה. כליזמר, קצת צועני, נגיעה יוונית. הקליטות הבלתי מעורערת אך הנסבלת. עולם שאני לא בתוכו, גם לא בטוח מהי השמחה שקפצה, אבל כמו שאומרים – אשרי המאמין וכל איש באמונתו יחיה, והעיקר לא לפחד וכלל לעשות שמח. השתגעתי? – כששולי רנד בסביבה אפשר להשתגע.
2 תגובות
שולי רנד פשוט מרתק.חבל שהוא לא עושה יותר מפני שהוא באמת מוכשר כ שחקן כבמאי כיוצר וכזמר .מיוחד ומקסים
אתה סך הכל עוד מבקר שחושב שהוא מבין במוזיקה במקומך הייתי הולך לעשות משהו אחר ולא לכתוב ביקורת על הזמרים אתה הרי לא עוסק באמנות אז איך אתה מרשה לעצמך לבקר אמנות?