מאור כהן שרבט משהו על מצב החיבור-נתק בענייני הבינו-בינה, שיר שמנסה לתחקר יחסים מנקודת מבטו – מה מסתתר מאחורי האין-חיוך שלה, לפענח את חוסר התגובה לתחינותיו ("עכשיו אני כלב רוצה רק ליטוף") וגם כשהיא כבר מתקרבת, עוד מעט יבוא הניתוק. אז אולי יש כאן עצה קטנה: כמו הרבה בנים אתה עושה כל מה שצריך, מנקה, מבשל, מדליק נרות – רק דבר אחד לא ניסית – לדבר אליה!
מוסיקלית, זה מוגש בקצב פאנקי, ריתם נ' בלוז רקיד, מנגינה רזה. כהן לא עושה מהסיטואציה טרגדיה. נהפוך: זה מגיע מחויך קליל וגרובי, עיבוד מתבקש לבראס סקשן, מוכן לרחבת הריקודים, עד שנדמה לך שהטקסט נועד לשרת את המוסיקה. זה לא המאסטרפיס של מאור כהן. מצד שני, מתאים לו לעשות גם שיר כזה, רוק פיוז'ני שמביא את המצברוח האופטימי למרות שהמילים אומרות ביאוס.
