אריק ברמן נוגע באירוניה במימוש הפוטנציאל האישי,  שיר על מילוי ציפיות, על הדרך להגשמת החלומות, שכוללת מסיבה עם "המי ומית" ב"ביצה המקומית", קשר עם מעריצים ("אוביל גדודים של נוער במלחמה הקיומית"), תוכנית אירוח בטלוויזיה ("לשמאלי סוכן ביטוח, לימיני איזו דוגמנית/ שתדבר על חיבור לרוח ועל הגשמה עצמית ומעורבות  של זמר מפורסם (כתיבת שירים על כדורגל, שלום)  איזו אישה אמרה לו שכל זה לא כדאי, שישמור את החלומות לעצמו וללילות אחרת – ישתגע.

הגשמה עצמית, קריירה, כמו ששר ברמן, כרוכה במחירים שאינם תמיד מתיישרים עם מה שאתה. דורשים מחיקת העצמיות. האמירה הזו כשלעצמה די נדושה, אבל ברמן משחק משחקי מילים בסגנונו האישי והמיוחד  (השפעה מאיר אריאלית)  מהלכים המוסיקליים פשוטים, מנסה להשתדרג באמצעות עיבוד שלעיתים מעמיס מדי על השיר, אם כי קיימים בו גם ניואנסים מוצלחים. השירה מאונפפת וסגורה מדי בנמוכים. יכול היה להיות יותר טוב.