הטון המדוכדך מנסה לתהות על מחשבותיו-כוונותיו כלפיה אחרי כל הדיבורים שהיו ביניהם, כי מבחינתה – שישאיר הכל מאחור, גם את כל הדאגות, כי "אין כסף יש אהבה/ יש אותנו – לי זה מספיק". ואני תמה – האם המסקנה הנדושה הזו היא כל מה שנשאר מיום שלם של דיבורים ומחשבות?

השירה האפלולית-מיוסרת של מור שטייגל, המנגינה הקליטה, העיבוד היפה (נקודות זכות לצליל הבנג'ו) קצת גדולים על הטקסט הקטן. אני בעד מוסיקאים שיודעים לא לקחת על עצמם מטען כבד מדי, לתשומת ליבו של ריינשרייבר שגם כתב את הטקסט המאכזב. בטון של שטייגל מצאתי עגמומיות יפה. טון שמשדר אמת. אגב, שטייגל עברת על הדף שהגיע עם הסינגל? "האלבום מורכב משירים נוגעים, שירים קטנים והפקה מוסיקלית עשירה ומרתקת". מה זה "קטנים"? וגם טקסט כזה: "בין הכותבים לאלבום החדש של מור שטייגל – גם טקסטים של תרצה אתר ודליה רביקוביץ'" בין הכותבים – טקסטים?! אגב, גם כשמדובר בדפי פרומו, ואני לא מתייחס רק לשטייגל, יש מקום להתמקצע. זהו חלק מכל הסיפור.