מה זה עצבנית עליו – "אתה הופך הכל לאבנים וחול", מבואסת אפילו על כוס התפוזים שסחטה עבורו, גם על כך שלא צפתה שהוא הגיע אליה רק כדי לנפוש, לא נשארת חייבת – קיבל בראש עכשיו שיעוף לה מהעיניים – "לפני שאתפזר" (יענו? אתפוצץ? אסתלק?) לפני שתיקח את כל הקרח מהמקרר ותאכיל אותו קור. שיתבייש לו המסתלבט.

צודקת מיכל גבע. מה הוא חושב לעצמו. אפילו טיפה בושה בפנים אין לו.  לפחות בושה. אפילו לא כתם של סומק.  אבל כששומעים את ה – Punk הקופצני, אפשר להבין שגבע מאוהבת רוקנ'רול יותר מאשר מצטערת על הביאוס שהביא לה הבחור,. היא גם יודעת לעשות רוקנ'רול קומפקטי, לזמר  את זה חסרת נשימה ותיאטרלי. עיבוד ראוי לשמו (גיל לואיס, איתן רז, גיל וולף) שעושה מזה יותר רוק עצבני שמח מאשר ביאוסי.
גבע משחקת אותה שירה שפיצית מסוגננת חסרת גוונים. אפרופו קרח (שהיא רוצה להאכיל אותו) – נדמה לי שהיא טעמה מהקרח הזה, כי היא נשמעת  אייס קולד לאללה.  זה כנראה חלק מהפוזה.  גם מהקונטקסט. (שנרגיש קר כמוה) גם חלק מה"סגנון".