עוד גרסה להגיד: אני אוהב אותך. הפעם מדובר בסיעור של 3 מוחות – זילברשטיין, עמר ואביהו. הטובים השלושה מן האחד לדבר דברי האהבה? שנענה בעדינות? לא נולד שיר האהבה האולטימטיבי החדש. פחות בעדינות: אם הדירוג הוא לפי מספר מוחות, הייתי נותן לטקסט פחות ממוח.

האוהב פונה אליה בגוף שני – את כועסת ולא יודעת למה, החיוך שלך –  כמו נברא העולם מחדש ו"בשבילך חוזר והולך תגידי לאן, תגידי איך" חוזר זה אומר שנפרדו? שהיא נעלמה לו פיסית ("תגידי לאן?") ומדוע רק "בִּשְׁבִילֵךְ" הוא יחזור אליה? האם לא גם בשבילו? ובשביל שהדרמה הקטנה תהיה גם טיפה מלודרמה מוסיפים מה שנקרא רחמים עצמיים – בשבילה יגיע "בגשם שוטף … רטוב ועייף" לא להאמין שעדיין כותבים סרנאדות מופרכות כאלו.

מוסיקה: בשורות. משב ים-תיכוני מלודי מחניף במנגינה ובעיבוד שנע בין סלואו טמפו לקצבי ומעניק  (העיבוד) לשיר עוד מימד. תן לרגש ללכת במקום מילים. עם הטונים הרכים היפים האלה, אביהו הוא כאן בשביל (נשתמש בלשון השיר) להישאר. אם אבא שלומי חשב על יורש, אז יש לו. רק שיתחיל לחשוב על חומרים – אם לא מקוריים יותר, לפחות הגיוניים. אני אומר את זה בשבילו.

את לפעמים כועסת/ ולא תמיד בטוח/ שאת בכלל יודעת/ בשביל מה/ את איתי נשארת/ וכשאת מחייכת/ העולם/ נברא מחדש// בשבילך חוזר והולך/ תגידי לאן , תגידי לי איך/ בשבילך, בגשם שוטף/ עד סוף העולם, רטוב ועייף/ ברע ובטוב, רוצה עד הסוףלהיות לצידך//

את לפעמים בורחת/ נסחפת עם הרוח/ ולפעמים נוגעת יד חמה/ מה את לי אומרת/ כשבי את שוב מולכת/ כל יום איתך/ מתחיל מחדש// בשבילך חוזר והולך/ תגידי לאן , תגידי לי איך/ בשבילך, בגשם שוטף/ עד סוף העולם , רטוב ועייף/ ברע ובטוב, רוצה עד הסוף/ להיות לצידך