אפרת גוש מזמרת בקולה הפתלתל סיפורה של גברת היושבת מול מראה ומתבוננת במציאות העגומה, בסימני הכיליון ההולכים ומתרבים ובאוזלת היד להשיב לעצמה את נעוריה (שגם לא היו משהו – אוהביה זייפו הבטחות כשנגעו בחזה), שהלכו ואינם, ואולי תתנחם בכך שרגעי הגעגוע האלה הם שקר של זמן, ושמחר – דף חדש.
אנחנו בקברט של גוש, שיר מתוך "אה אה אה אהבה". גוש בחרה קו תיאטרלי נרטיבי באוריינטציה ג'אזית. מספרת סיפורה המבאס של המתבוננת במראה. הביצוע תיאטרלי, אבל אני לא מת על הקול הזה ש"מצטרח" במעלה הסולם בניסיון לספר את הסיפור. העיבוד וההפקה הג'אזיים שתפרו משתלבים בקונטקסט הקברטי, זה מיוחד, בטח לא להיט קונבנציונאלי, אבל אפרת גוש, מרוב "קברטיות", מרוב גווני הקול – נשארת קצת מרוחקת, לא מחלחלת.
בחדרה מול מראה היא עומדת / אחרי שנות ישיבה ממושכת / יד ימין מכסה ובשמאל מעסה / שד חולה ראש מורכן היא נפרדת
ובמי להטיל האשמה היא שואלת / שאיני מזהה באותה בבואה / את החן שעיטר פרצופי בעבר / כל שנה ושנה עמוק בבשר
הגוף זוכר
לא עוד לא מאוחר מדי / רגעי געגוע הם שקר של זמן / אחרי השבר רוח מבשרת מרחיקה מועקה / ממחר דף חדש ממחר
והלילה חשוף אין מסתור נשמה / רק האור במקרר משקר נחמה / בראשה מעכלת אותה נקודה / שחייה הותירו אותה לבדה
כמה ידיים לא נגעו בגופה / כל אצבע התנסות של עור שכבת הגנה / על חזה אהוביה איבדו תמימותם / כשזייפו הבטחות וקיימו את לכתם
הגוף זוכר
לא עוד לא מאוחר מדי / רגעי געגוע הם שקר של זמן / רוח מנשבת מרחיקה מועקה
ממחר דף חדש ממחר
מטושטשת היא שואלת / האם היא עוד תהיה בסדר / יד נשלחת מחפשת
חספוס תחבושת על צלקת מבשר
10 תגובות
עונג שבת. מתחת קו ישר בין בייג'ינג לתל אביב. רק אמנית כמוך יכולה. תמשיכי לחקור לחפור ולהוציא יצירות שכאלו. תאומת קוקטו שכמותך
שי מדהים!!!
גם איך שהוא מתפתח מוסיקאלית, גם המילים וגם הביצוע.
השיר מדבר על אשה החולה בסרטן שד ,וההתמודדות שלה לפני הכריתה.ומעט אחרי.
התמודדות עם מה היה יכול להיות ומה שהיה במציאות.
האם אפרת כתבה את השיר על עצמה ?או בהשראת מי ?
אחד השירים החזקים שנכתבו , עיבוד ענק ,ביצוע מרגש .
ומושיקו אתה לא חייב לאהוב אבל אוביקטיביות מתחייבת מאחד שמתיימר להבין.
אפרת גוש זמרת נדירה לא כולם חיבים לאהוב .
אגב אבא שלי לא סובל תפינק פלויד -אז הם גרועים?
אין דברים כאלה.
מוכשרת בטירף! שיר נהדר
מושיקו – שמשחק אותה קופיקו.
אם אתה לא אוהב, אז זו בעיה שלך, אולי גם של אישתך, אל תוציא את זה על אחרים.
אני מכיר גאונים אמיתיים שדווקא מסחררים לי את הראש.
מלבד זאת, גאונות, אם ישנה, איננה ערובה ליצירה טובה וודאי שלא ליצירה קומוניקטיבית. אך מכיוון שאינני יכול להיפטר מהראש (הרגיל) שלי, אפרת גוש תמשיך לפנטם ואני אמשיך לשנוא אותה ( כזמרת, כמובן ).
גאונות גורמת כאבים לראש רגיל.
אפרת גוש, במחילה מראש, היא אחד מכאבי הראש המובהקים של המוסיקה השיראלית. האזרח הקטן והצייתן אינו יכול להבין מה לעזאזל היא רוצה ממנו. מה היא שרה, כותבת, מלחינה, משדרת, מה? ולמי? האיש הקטן מהרחוב פשוט נכנע לאמצעי התיקשורת המלאים בה מכל טוב ( לא כל כך טוב ) והיא נמצאת בכל מקום, כמו פנטום האופרה, ואורבת לו עם היציאה הבאה שלה, והוא, האזרח הזעיר, נשאר רק עם שאלה אחת: למה ?
נכון- היה לה שיר נהדר לפני שנתיים ( "לראות את האור" ). אבל אפרת החליטה שהיה טוב מידי והחליטה להמשיך ולפנטם. אני פשוט לא סובל את אפרת גוש.