סודה-פופ

מיי פיינגולד

הליקון
4/5

15 שירים, 55 דקות. אם לקיים את ההבטחה, אמרה מיי פיינגולד, אז נרוקן את המגירות. ומה, מיי,  עם התחשבות במאזין, שאומר, עם כל הכבוד לכוכב-נולד-טרראם, תביאי עשרה שירים טובים ויהי אחלה. תשאירי משהו לאלבום הבא. מצד שני, אם כולם לידה אידיוטים וטרחנים ופסימיסטים שמכניסים לדיכאון כמו שאומר שיר מס 14 ("אידיוטים") – אז היא צודקת. למה לא לעשות מה-בראש-שלה מול הטמבלים שאומרים  לה מה לעשות. שתשחק אותה כמו שאומר הקומוניקט היחצני ב"שירים בועטים, מרגשים ועוצמתיים". גם אם אני שונא את המושג "שירים בועטים" (מכסחים ברגל את הצורה?), לפי אחדים מהשירים לפיינגולד באמת בא להכניס למישהו מזן גברי רגל באזור המפשעה. יש לה בשיר 2 שנקרא "מרום" רשימה של גברים מזדמנים, כל מיני שנתקלה. אלף מכוערים, בועטת בהם בביצים בקצב ראפ-רוק.

אומר כמה דברים בסיומם של החמישים וחמש דקות: טוב שכוכב נולד הוליד את מיי פיינגולד, לא מפני שהייתה חסרה בארצנו רוקרית כמוה, אלא מפני שהיא זמרת רוק בכל איבר מאבריה. לא רק הגרון. כשהיא שרה "תמשיכי לחלום", זו בלדה שמגיעה מעומק הבטן. על אחת שאינה מסתדרת בחיים.

פיינגולד לוקחת זווית של נפגעת מול גברים, הבחורה שנאנסה בסם אונס ("מה נשתנה")  האמנית מול הקהל צמא הבידור והשמחה לאיד ("לשבור רגל"), ביקורת על סביבת המציאות המקומית המאכזבת  – על הרף הנמוך של "החלום הישראלי", ביקורת צינית על "כוכב נולד" – על שיטת המשחק השקופה ("אני נולדתי מוכנה") ועל השיפוט המגוחך עם כולל הערה  צינית כלפי מרגול ("את בת עעלף, אבל רק בחתונות תראי ת'כסף"), בוחנת את המקריות בחיינו-חייה מול שגיונותיה ("נדנדה") מסתערת במתקפה בוטה ופשטנית על גבר שנטש/ בגד.

לא תמיד המוסיקה מצליחה להרים את הטקסטים למקומות של יצירות אל זמניות שמתכוונות להישאר עימנו לעד כמו למשל "מה נשתנה" (עם ציטטה יפה מ"כשאת אומרת לא למה את מתכוונת" של התרנגולים) . פיינגולד והמעבד-מפיק גיל מרום בחרו קו רוק-פאנקיי ריתם נ' בלוזי – צליל שחור עם אלמנטים שלסול והיפ הופ שעובר לכל אורך האלבום במשבים ערים ובשימוש יפה בכלי נשיפה.
הסגנון בהחלט תואם את הקול הגרוס האותנטי של מיי.. הקונספט המוסיקלי – במקומו. נדמה לי ש-15 שירים הם טו מאץ', אבל בסך הכל אלבום שמעיד שמיי פיינגולד היא זמרת-זמרת, בעלת גרעין סגנוני רוק פאנקיי  חזק, אותו מצליחה להגשים בזכות הפקה מוסיקלית משובחת. או כמו שאומרת הקלישאה: היא כאן בשביל להישאר.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

16 תגובות

  1. הקשבתי לאלבום ומודה שאיבדתי סבלנות לקראת אמצע השיר הראשון. שירים עמוסים טקסטים פשטניים ומתחכמים, שום דבר אותנטי, שום נשמה. דווקא ריאות פצצה יש לבחורה הזאת, אנרגיה יש. אבל הרבה מדי פוזה, הרבה מדי יומרה. הלחנים רזים ושום הפקה (במיוחד לא דלת נפח כמו באלבום הזה) לא תציל אותם מהפשטנות.

    היא יודעת להופיע, זה כן, היא יודעת להשתמש בכל גימיק לעוס וכל שטנץ טחון בשביל להחזיק גם את השיר הרזה ביותר. אבל מיי פיינגולד היא לא מיינסטרים, איפה היא תישאר? בשביל להישאר היא צריכה להביא הרבה יותר קרדיט מאשר כמה שטויות שהיא עשתה בפריים טיים לפני מליון וחצי שנה בזמן-ריאליטי. רוני דלומי, למשל, שהביסה את פיינגולד בקרב על הלב של הקהל, עשתה את זה בעזרת פשטות, עדינות וצניעות. ההפכים של כל החספוס הכביכול רוקיסטי של פיינגולד, ובמיוחד זו מ"סודה פופ": שוויצרית, קולנית ומתחכמת. זה בעיקר מעייף.

    ואגב, למרות הרמה הגבוהה של הפרפורמנס שהיא הביאה לכוכב נולד – מקומה לא שם. כוכב נולד היא בשביל כוכבים צעירים שצריכים כן שיגור, ולא בשביל טאלנטים של חברות תקליטים שצריכים קצת יח"צ בשביל לדחוף אלבום שבדרך. זה ביזיון על גבול הונאה של הקהל.

  2. בלי כוכב נולד, לא היינו מכירים את מיי, שהיא אחת הזמרות הכי טובות שיצאו מאז ומעולם מהתוכנית,אם לא הטובה שבהן.

    אתה קשקשן עם מקלדת, ונראה כאילו אתה מתוסכל ממשהו. רוני דלומי? אתה צוחק? היא אפילו לא מתקרבת לליגה של מיי, לא מבחינת יכולת קולית, הופעה או אמירה.

    השירים באלבום – ממה ששמעתי עד עכשיו, למעט "כמה חם", מעולים! רוק פאנקי כזה לא היה לנו כאן מזמן…

    אם איבדת את הסבלנות באמצע השיר הראשון, לא בטוח שהאזנת בכלל לשאר. אז איך אתה בכלל מרשה לעצמך לכתוב על האלבום ביקורת? זו הונאה של הקהל!

    אבל, זה לא נורא – תמשיך לקבל דלומי לייט ולהנות מזה, יחד עם משה פרץ, אבי פרץ, קובי פרץ ושיר-אללל …

  3. 4 כוכבים? אפילו חצי כוכב לא הייתי נותנת
    עוד פוזאיסטית בשקל…
    באמת צריכה ללמוד קצת מרוני דלומי איך כובשים לב של קהל…

    מוזיקה זולה ולא נעימה לאוזן
    אני לא מופתעת כלל שברדיו לא הסכימו להשמיע אותה.
    ולא,לא אקנה את האלבום.

  4. 7 אתה בדיחה לא אתפלא אילו היה מתברר שאתה עוד יחצן
    כמה מיי נותנת לך על המילים והמחמאות חסרות השיניים שאתה מפזר בשבילה?
    ומצטער לאכזב אותך אחי,רוני דלומי במיליון דרגות על מיי באיכות,בנשמה ובכריזמה
    נעים לשמוע אותה והיא לא צורחת וצווחת בלי מטרה
    אחת מצליחה,אחת לא. לא צריך להיות גאון כדי להבין מי זמרת טובה יותר.

  5. הדיסק מעולה!!!
    אני שומעת אותו ובא לי להתחיל לרקוד.. כשמקשיבים לטקסטים עצמם [לפחות לרובם] מבינים את המשמעות העמוקה שיש להם..
    הדיסק מדהים 🙂 והזמרת עוד יותר.
    כל מי שלא אהב.. שיאכל תכובע..
    ברוב החנויות הוא נמכר עד שהגעתי יומיים אח"כ..
    חיפשתי המון.
    ובסוף בנס מצאתי עותק.. 😀

  6. לנאור מניו-יורק (מס' 11). מבין שנינו, אתה יותר בדיחה, ולא ממש מצחיקה מסתבר.

    גם קובי פרץ זמר "מצליח", זה אומר שהוא טוב? שהוא איכותי? שיש לו משקל רב יותר בתרבות מאשר לנוצה?

    לא.

    דלומי לא תגיע אפילו ל"פסגות הצלחה" כמו של פרץ: היא עננה שתחלוף ולא תיזכר בעוד שנתיים, כמו זוכים אחרים בכוכב נולד.

    מיי גם היא לא תהיה מיינסטרים אף פעם, כמו שרמי פורטיס הוא לא בדיוק מיינסטרים. אבל לפיינגולד יש ייחוד, ולדלומי אהובתך אין. היא סתם עוד זמרת עם קול נחמד ופרצוף נעים, זה הכל.

    פיינגולד, עם פז"מ של עשור במוזיקה, יכולה להפוך לפורטיס ממין נשי. היא כבר כזאת, וכמו שכבר כתבתי, הצלחתה של דיאנה גולבי (הצעירה מפיינגולד בעשר שנים בערך) בעונה הנוכחית של כוכב היא הודות למה שמיי עשתה בעונה שעברה. גם אלבום של דיאנה אני מוכן כבר עכשיו לקנות.

    בקיצור, מיסטר ניו-יורק שלי, תמשיך להנות מהדלומי שלך ולהירקב בבינוניות המוזיקלית שהיא מציעה. אנחנו, מיעוט הולך ונעלם של אוהבי הרוק'נרול בארץ, נמשיך לחפש פנינים כמו מיי פיינגולד – בנרות – ולחגוג בכל פעם שנמצא פנינה כזאת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות