מה שמדהים  כבר בשניות הראשונות  הוא הצליל שמחבר את קולו המהדהד עם גיטרת ה – Gretsch שצליליה המרטיטים המודגשים עוברים כסערה לאורך הדיסק.

הקונספט בשמונה השירים  מוכתב ע"י  אייקון הרוק, המוסיקאי והמפיק Daniel Lanois, שהלך על צליל מאוד amplified, דיסטורשני, באסי שמעניק לקולו הגבוה של יאנג עוצמות דרמטיות מיוחדות. מצד שני: גם שירים בליווי אקוסטי ישיר ופשוט, ואפשר להתווכח האם שני הקטעים האקוסטיים הם הטובים בדיסק.

מה שברור: התאהבי ב"אהבה ומלחמה"  – המלודי להפליא, שיר של סינגר סונגרייטר בדם. "מרגש" לא מילה שאני נוטה להשתמש. כאן היא באה בחשבון.

When I sing about love and war
I don't really know what I'm saying
I've been in love and I've seen a lot of war
Seen a lot of people praying
They pray to Allah and they prey to the lord
But mostly they pray about love and war

 זה אינו אלבום רגיל, ויש כבר מי שנסחפים  – ומתארים אותו כטוב ביותר מאז Harvest Moon. יכול להיות. השירים החדשים – מרגשים. גם החותם של לנואה – דומיננטי, אפילו מפתיע, הפך את האלבום לשונה מכל מה שיאנג עשה עד היום באוריינטציה המיוחדת של הגיטרות, שצליליהן אינם מכסים את יאנג. להיפך – הוא נשמע נפלא. Angry World –  מנוגן בריפים חשמליים של גיטרת סולו בודדת ובמניפולציה קולית. 

Some see life as a broken promise
Some see life as a endless fight
They think they live in the age of darkness
They think they live in the age of light

It’s a angry world
And everything is gonna be alright
Yeah it’s a angry world
Yeah it’s a angry world

"טרמפיסט" Hitchhiker – ושוב העיבוד המיוחד עובד. מעין שיר מסע אוטוביוגרפי קשה של לעג עצמי הכולל גם רשימת סמים. (ואליום, גראס, קוקאין) ועוד אחד אקוסטי – Peaceful Valley Boulevard –  מאסטרפיס. הבט היסטוריוסופי פוליטי על תולדות אמריקה ההורסת עצמה, תוך הדגשת עליונות הטבע, וכפי שיאנג שר – להתרגש שוב.

Rumblin שיר אווירה לסיום – תמצית הקונספט של האלבום בביצוע קולי, עיבוד, טקסט על על משמעות היהירות האנושית והמחירים שמשלמים עליה.

יכול להיות שהוא איבד מעט טווח, אבל הפיצוי הוא בהבעה – כואבת, שנשמעת כל כך אותנטית ומשכנעת.  מי שכבר זנח את יאנג בשנים האחרונות ואפילו החל להשתעמם מאלבומיו – חייב להגיע לזה, ולו משום שנדיר לשמוע ב- 2010 צלילים כאלה.