האמנם

שרון רוטר

מילים: לאה גולדברג לחן: שרון רוטר עיבוד והפקה מוסיקלית: תמיר בן-חיים
4.5/5

הלחן הנצחי של חיים ברקני. הביצוע הלא פחות נצחי של חוה אלברשטיין. והנה באה שרון רוטר ומציעה לחן חדש במקצב בוסה נובה בביצוע "על בהונות", מרוחף-מהורהר. מיוחד.
תזכורת: ב"האומנם עוד יבואו ימים" מעמידה לאה גולדברג ניגוד בין עתיד מאיר ואופטימי לבין הווה קודר וגדוש סבל. כנגד השרפות והדרכים שסמרו מאימה ומדם (רמז לשואה? השיר נכתב ב-1943) ניצבים בסימן שאלה הסליחה והחסד, כאפשרות שיש לשאוף להגשמתה. לעומת המוות חסר התכלית, בולט טעמו של נוף אידילי של שדות שלפים ואספסת, של טיפות גשם מרעננות, של אור בשולי ענן, של תלם ושמש המשתקפת בראי-שלולית זהוב.
התנאי לקיום הוא – ההליכה בשדה כ"הלך התם", כלומר לחיות את החיים כפשוטם. הטון השקט של השיר תואם את הקריאה לצניעות וכניעה במובן של התרפקות על הדברים הפשוטים וקבלת המציאות בהשלמה מפויסת, נטולת נקיפות מצפון חסרות טעם. זהו שיר תקווה הפורץ מתוך מציאות אכזרית ומשמיע את קול האהבה כנגד כוח ההרס. מתוך ההווה הכאוב, נושאת המשוררת עיניה לעתיד ומייחלת להגשמת קיומם של החיים בסליחה ובחסד.
רוטר בחרה באינטרפרטציה מאופקת שתואמת את הטון השקט של השיר, נעה שבין שלווה למלנכוליה. לא מנגינה כובשת במלודיותה כמו זו המוכרת של ברקני, אבל מצליחה להעביר את נרטיב המשוררת על המיוחדות שבו. שרון נשארת בטון גבוה, כמו מנותק, נישאת על מקצב הבוסה שמכניס לשיר את אקט ההליכה הבודדת התמה שאינה נצרבת בלהט השרפות.

האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם
ומחשוף כף-רגלך ילטף בעלי האספסת
או שלפי-שבלים ידקרוך ותמתק דקירתם

או מטר ישיגך בעדת טפותיו הדופקות
על כתפיך, חזך, צוארך, וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטב וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן

ונשמת את ריחו של התלם נשם ורגע
וראית את השמש בראי השלולית הזהב
ופשוטים הדברים וחיים, ומתר בם לנגע
ומותר ומותר – לאהוב

את תלכי בשדה. לבדך. לא נצרבת בלהט
השרפות, בדרכים שסמרו מאימה ומדם
ובישר-לבב שוב תהיי ענוה ונכנעת
כאחד הדשאים, כאחד האדם

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות