המגמה של כתיבת והלחנת שירים בעקבות מלחמת 7 באוקטובר (2023) נובעת מצורך עמוק – גם אנושי וגם אמנותי – להתמודד עם טראומה לאומית כבדה, כאב אישי, ואובדן חסר תקדים. זוהי תגובה טבעית של חברה חיה ומרגישה, שנפגעה בלב ליבה ומבקשת להביע, להבין, ולזכור. המוזיקה מאפשרת עיבוד רגשי במצבים של כאב עמוק. שירים רבים שנכתבו לאחר 7 באוקטובר מבטאים תוגה, הלם, געגוע ותחושת אובדן, ומהווים כלי להתמודד עם האבל – הן למשפחות השכולות והן לקהל הרחב.
שירים מהווים אמצעי נצחי להנצחה. במקום רק אנדרטה פיזית – נוצרת אנדרטה רגשית-מוזיקלית, שמספרת את סיפורם של הנופלים, מנגישה אותו לקהלים שונים, ומשמרת אותו לדורות הבאים. שירים שנולדו מהכאב המשותף יוצרים תחושת שותפות. השירה הופכת לפעולה של חיבוק קולקטיבי.
הפרויקט של תמרי ושלומי שבן מחדשים את השיר "מחר בעזרת השם", לזכרו של רס"ר אלון פרקס שנפל בהיתקלות בשג'אעיה, כשהוא בן 27 בלבד.את השיר מבצעת אוריה שדה, בת זוגו של אלון ז"ל יחד עם שלומי והפרויקט. השיר הוקלט מספר שבועות לפני נפילתו, בתקווה למחר טוב יותר. 'מחר' (ב"ה) יצא בשנת 2020, באלבום הבכורה של שלומי שבן.
זהו שיר אינטימי ומורכב רגשית, הנוגע בנושאים של זמן, שבר, תקווה ואהבה שנפרמת או אולי מחפשת תיקון. "איך שהזמן עובר כאילו כלום / לא אמרנו" הפתיחה מקוננת על השתיקה – הזמן ממשיך, אבל הדברים החשובים לא נאמרו. יש כאן תחושת פספוס, התפוררות שקטה של קשר שלא עמד במבחן הדיבור. "מחר למחר חובר, והנה אפלה" מחר ועוד מחר נצמדים, אבל הם לא מביאים אור – להפך, הם מובילים אל אפלה. הדחיינות הרגשית יוצרת ריק רגשי, שאותו ממלאים שתיקה וספק.
"בקול, בצעד הבוחר שלא לדעת". האדם בוחר שלא לדעת, כלומר – להתעלם, להדחיק, לא להתמודד- החלטה לא להתמודד עם רגשות או עם מציאות כואבת. "אימרי במה שאזכר כדי לראות / איך קרה, איך שקרה". הדובר מחפש רמזים, משהו להיאחז בו שיסביר את הכאב או את הנפילה. הוא פונה לדמות נשית – אולי בת זוג, אולי דמות מיתית – בבקשה: עזרי לי להבין.
יש כאן רגע של תקווה עדינה: אולי מחר, באמונה, יגיע תיקון. "מחר בעזרת השם נפתח לנו דף חדש" לא הבטחה – אלא משאלה עדינה, שמתנסחת דרך הביטוי השגור "בעזרת השם", שמכניס ממד רוחני־עממי. "וכל מה שמתנשם יסחוף אותי, ייקח אותך" הדובר תולה תקווה לא בכוחו – אלא ברוח עצמה, באיזה כוח חיים שיעשה את מה שהם לא הצליחו. "ואין לנו אלא שם לקרוא בו את מה שנתרגש / אהבתנו". אולי הפסוק החזק ביותר בשיר – הוא מדבר על אהבה כמשהו שאין לו מילים, אלא רק "שם" לקרוא בו.כמו בתפילה – לא ניתן לגעת באהבה, רק להגות את שמה.
“מחר בעזרת השם” הוא שיר של ריפוי. הוא אינו מתעלם מהכאב, אלא מתחיל ממנו – אך שואף ממנו אל האור. זה יכול להיות גם שיר של עם שחווה שבר עמוק – ומבקש דרך המוזיקה לחזור ולהיות עם אחד.
זהו שיר של שתיקה שמבקשת קול, אהבה שמתקשה למצוא מוצא, ושבר שמקווה לפיוס. יש כאן מנגינה ייחודית מחבקת נגישה, אמוציונלית . העוצמה שלו טמונה בעדינות – וכזהו השיר – לא צועק אלא לוחש אמת עמוקה על קשרים שלא פורקו עד הסוף, על זמנים שעוברים בלי תשובה. והשיר נבנה בהדרגה: פתיחה מינורית ושקטה, כמעט כמו תפילה. עלייה הדרגתית בפזמון, עם עיבוד עשיר – גיטרות, כלי מיתר, מקהלה – שמעצימים את תחושת התקווה, וכאן נוספה גם חטיבת כלי נשיפה שמעצימה. החבור לפרויקט של תמרי העניק לשיר עוצמות חדשות, והשילוב בין שבן לחבורה בהחלט מצדיק את עצמו.
*** מוקדש לזכרו של אלון פרקס, בן זוגה של אוריה, נפל בקרב ברצועת עזה, 3.6.2025, כחודשיים לאחר הקלטה זו, והוא בן 27 בלבד.
הפרויקט של תמרי ושלומי שבן מחר (בעזרת ה׳) במאי ויעוץ אומנותי: יונתן דקל
איך שהזמן עובר כאילו כלום
לא אמרנו
מחר למחר חובר, והנה אפלה
בקול, בצעד הבוחר שלא לדעת
אימרי במה שאזכר כדי לראות
איך קרה, איך שקרה
מחר בעזרת השם נפתח לנו דף חדש
וכל מה שמתנשם יסחוף אותי, יקח אותך
ואין לנו אלא שם לקרוא בו את מה שנתרגש
אהבתנו
טל עוזב את התריסים, מבט ועיניים מתפייסים
דמעה במורדות ריסים, והנה אפלה
בקול, בצעד הבוחר שלא לדעת
אימרי במה ואזכר כדי לראות
איך קרה, איך שקרה
מחר בעזרת השם...










