הייתם באיביזה? יש שירים שהייתי שולח לסוכנויות תיירות כפרומו מקדם מכירות. זה אחד מהם. פונקציונאלי. מיכל רוט רוקדת ושרה, שרה ורוקדת. השיר לא "סובל" מעודף תיחכום. הוא פשוט ואמיתי. השקט שגרם לה לשכוח מי היא. הבריזה מאיביזה שעושה תחושת חופש. אכן: רוט שרה את הזריקות הזו בחדווה. השמש בידיים, והרגליים רוקדות מאליהן. המוסיקה טרופית. קייצית. מחייכת. לא לקחת ללב ולריאות, אבל להישאר באזורי הקלילות הכיפית, והשיר הזה משחרר אותך להרגיש איים הרחוקים מהשגרה האורבנית החונקת. בעיבוד יש משהו "עידן רייכלי" יפה. רוט מותחת את קולה, כדי לשכנע כי היא שרה בכוונה מתכוונת – כי זה בא לה.
החול הלבן / מבט מעל הים לאי שם/ רק אנשים ואופק מושלם
וגם אני איתם
יש איזה שקט על פני המים/ ואתה קורא בשמי/ רק לעצום את העיניים
רגע אמיתי
כלום פה לא מוכר לי/ אפילו קצת שכחתי מי אני/ כשיש לי בריזה מאיביזה
הכל מרגיש כל כך חופשי
ככה כי זה בא לי זה בא לי/ להתאהב במים/ בא לי זה בא לי
ללכת לחזור בשניים/ בא לי זה בא לי/ השמש בידיים/ השמש בידיים
איך רק פגישה/ הביאה איתה ים של תחושה/ מחקה לי אהבה ארוכה בלחישה
כלום פה לא מוכר לי/ אפילו קצת שכחתי מי אני/ כשיש לי בריזה מאיביזה
הכל מרגיש כל כך חופשי/ ככה כי זה בא לי …/ ולא אכפת לי מה נורמלי
כי מה זה משנה מה הם חושבים/ רוצה לרקוד איתך הלילה/ עד שיגמר לי האוויר..
עד שיגמר לי האוויר/ עד שיגמר לי האוויר/ עד שיגמר לי האוויר/ ככה כי זה בא לי זה בא לי..
