צלילי הבלוז של הגיטריסט אנדי וואטס אינם צבועים בצבעי כחול לבן, למרות שהם נוצרו כאן. וואטס מקפיד להבליט את הקשר של המוסיקה שלו לישראל, ומצד שני מוציא את המוסיקה בלייבל מוביל בז'אנר הבלוז והרוק בארה"ב. (Booga Music Vizztone) כשנתיים אחרי
יש אמנים שבשלב מסוים של הקריירה שלהם, כשאין להם כבר מה להוכיח, מנגנים בשביל לכייף. החצוצרן, וינטון מרסליס והגיטריסט אריק קלפטון הרוויחו ביושר ובצדק את תהילת העולם שלהם. וינטון מרסליס הוא אמן הג'אז הראשון שזכה בפרס פוליצר. אריק קלפטון הוא
מיק פליטווד, חברו ללהקה לשעבר בלהקת פליטווד מק, אומר על פיטר גרין שנפטר אתמול ב-25 ביולי – "זוהי אבדת ענק למוסיקה". גרין, הגיטריסט הפנומן, היה ממקימי הלהקה יחד עם פליטווד המתופף בלונדון בשנת 1967. "פיטר היה האיש שהקים את להקת
תמר אייזנמן שולחת ד"ש עם שיר מהעיר שיוצאת מהסגר. רוח בלוז נושבת, ואני עולה על המונית שלה לסיבוב בעיר. אחרי ארבע וחצי שנים בניו-יורק, הרוקרית התל-אביבית המאוד מבטיחה (בזמנה) מרגישה טוב בקור וברוחות של העיר הגדולה. מזג האוויר והעיר מתאימים
הסנונית הראשונה הגיעה במרץ בצורת שיר בן 17 דקות Murder Most Foul, השיר העשירי שמסיים את האלבום של בוב דילן, הראשון שלו מזה 8 שנים מאז Tempest. לאחר שנים בהן בילה עם פרנק סינטרה ועם ספר השירים האמריקני הגדול בשלושה
אני חוזר ל – Layla דרך הסאשנים של דרק והדומינוס – מארז קופסה מפואר (The Layla Sessions) . "לילה" הוא שיר בודד, מצליח מאוד במצעדים של אותה שנה, אבל הוא אומר מעט מאוד על דרק והדומינוס כסופרגרופ אשר פעלה בתחילת
הסנונית הראשונה הגיעה במרץ בצורת שיר בן 17 דקות Murder Most Foul, השיר העשירי שמסיים את האלבום של בוב דילן, הראשון שלו מזה 8 שנים מאז Tempest. לאחר שנים בהן בילה עם פרנק סינטרה ועם ספר השירים האמריקני הגדול בשלושה
ציפורים עפות גבוה, שמש בשמיים, רוחות נושבות, שחר חדש, יום חדש, חיים חדשים, והתחושה הזו שזה קורה. שהחופש הוא לצידך. שיר החופש האולטימטיבי של נינה סימון. היא לא כתבה את השיר הזה, אבל היא הפכה אותו לשלה. השיר נכתב ע"י Anthony Newley
חמישיית בראון-רואוץ' הקלאסית בשיאה. קליפורד בראון, שנפטר בתאונת דרכים בשנת 1956 כשהוא בן 25, היה חצוצרן שהתקרב לשלמות ככל שמדובר על נגן חצוצרת ג'אז. הוא שימש עוגן לכל הרכב וקבע את הטון של הלהקה כולה. האלבום ה זה הוא דוגמא
אורי נפתלי? מאבן יהודה? מכירים? אורי הוא המוסיקאי הישראלי שהקים ומוביל את Southern Avenue מממפיס בארה"ב, מלהקות הבלוז – ריתם נ בלוז המבוקשות ביותר בארה"ב נכון לעכשיו, שהיתה מועמדת השנה לגראמי בקטגוריית אלבום הבלוז המודרני הטוב ביותר של השנה על
רוני פיטרסון לא היה מקבל בחיים ערב כזה בהיכל התרבות. אני מתכוון ל"בחיים" תרתי משמע. פיטרסון היה סטאר רוק של סיגריה תקועה בגיטרה ובלוז. הרבה בלוז. ב"תפסתי ראש" לפני סיום ערב המחווה לזכרו, ששר שלום חנוך, שמעתי לפתע את קולו
במילונים מוגדר בלוז כ"מצב של דיכאון" (state of depression) צורת הבעה של עצבות, מלנכוליה, צורת ג'אז שנוצרה ממוסיקת הפולק של האפריקנים-האמריקנים. בבסיסו, הבלוז נשאר תבנית מוסיקלית אמריקנית דרומית פשוטה של 3 אקורדים – הפתוחה לאין ספור אימפרוביזציות –טקסטואליות ומוסיקליות. בקרב
להקת פליטווד מק עברה גלגולים רבים בכחמישים שנות קיומה, שהתבטאו בתחלופה רבה של חברי ההרכב, כמו גם בשינוי מובהק אחד לפחות בסגנונה המוזיקלי – מבלוז רוק שורשי, לפופ רוק קליל יותר, סגנון שאפיין אותה בתקופה המוצלחת ביותר שלה. הגרסה המוקדמת של
בלוז 2019. מה מחפשים היום בבלוז? יש ששומרים אמונים לשיקגו בלוז, יש בלוזיסטים, שמוצאם ממיסיסיפי, לואיזיאנה ואלבמה, שנדדו לשיקגו כדי להתפרנס, או יצאו לחרוש עולם. קני ניל (יליד ניו אורלינס, 1957) הוא מהסוג הזה. גם אם הוא לא נמצא בליגה של באדי
הוא לא הירבה לדבר. סמך מאוד על תמיכת בת זוגו, נילי פיטרסון, שהפיקה ויחצנה אותו והיתה לו לפה. היא שהודיעה בצער על דבר פטירתו ללא עת בגיל 62. פגשתי אותו בפעם האחרונה (ראו צילום) במסיבת העיתואים לקראת פסטיבל הפסנתר הקרוב
גם כאשר אתה מקדיש פסטיבל ג'אז לנושא (מוסיקה מסרטים), אתה חושב על עוד אטרקציה, שמשתתפיו יזכרו לך כעבור כמה שנים. עמיקם קימלמן, המנהל של פסטיבל ג'אז יפו עשה "תרגיל" של חשיבה מחוץ לקופסה: הוא בחר זוגות מהמשתתפים ל"דואו ספיישל", של
הישראלי ה"ממוצע" אוהב בלוז. הוא יגיד לך שיש גם מקום להזדהות. אתם יודעים: גורל השחורים וגורל היהודים. יש גרוב משותף. כששלום חנוך כתב-שרבט את הבלוז הזה, הוא חשב במונחים פחות מחייבים, אבל נדמה לי שהוא חשב ישראלי נעבעך שתופס ראש על הבר.
הגדירו את ג'ו בונמסה טיטן בלוז-רוק. אחרי הערב בהיכל, המטפורה עדיין יותר מרלוונטית. עידן טיטני הגיטרה לא תם. אנחנו מדברים על המיינסטרים של גיטרת הבלוז-רוק. לא אינדי רוק. תראו את להקות הרוק הותיקות שעדיין מפוצצות איצטדיונים ואמפי תיאטרונים. מעט מאוד מוסיקת רוק
מי שלא היה בהופעה הזו – לא יודע מהו בלוז. זה לא רק ג'יימס קוטון הקשיש שתפס את מקומו בישיבה באמצע הבמה אחרי הקטע הרביעי ונשף בחוזקה במפוחית זעירה שנבלעה אי שם בין עיניו לפיו. זה לא פחות ואף יותר
בלוז בעברית? כלומר – הבלוז המקורי של 12 תיבות, המבנה הקלאסי – הקצב, המנגינה. נויה סול וירון בן עמי מתרפקים על תור הזהב של זמרות כמא רייני בסי סמית'. השיר על התרחשות שבינה ובינו. הדרך מן הבר למיטה. המילים – לא
נויה סול משחקת אותה זמרת בלוז אולד סקול. יש לה את זה בנשמה, באינטונציה, במיתרים. היא שרה על מי שנחשבת מופקרת, אהבתו של ג'וני שהורג אותה לאורך הלילה. יותר ויותר מדברים עליה, מתבוננים בחייה היורדים לטימיון, אבל לה לא איכפת
מה הוא רואה לה בעיניים? לא מעט. עומר נצר מנסה לתת לעיניו לראות לה בעיניים. הוא רואה שם גבר ללא נועם, ללא חיוך. הגבר שהיא השאירה מאחור. "אני אוהב אותך כמו את הויסקי שלי" אמור להאיר את מהות היחסים המסובכים
גרי מור חוזר למוסיקת הבלוז של נעוריו. הוא הסביר: "עזבתי את להקת Thin Lizzy ב-1980, עברתי ללהקה ששמה G-Force, ואז נכנסתי למסלול סולו. גיליתי, כשאני נמצא בחדר ההלבשה שלי ומתחמם לקראת ההופעה, אני מנגן את הבלוז. בסביבות 1989 התחלתי לנגן שוב
50 שנה אחרי יציאת Cheap Thrills של Big Brother & The Holding Company עם ג'ניס ג'ופלין, מצדיעים להרכב המיתולוגי באסופה של 30 ביצועים מתוך סשן ההקלטות, 25 מהם נחשפים לראשונה ביניהם גרסאות ל – Summertime, ושירים כמו Piece Of My Heart ו –
באדי גאי, המוהיקני האחרון (כמעט) של הבלוז, מגיע שוב לישראל – הפעם לאמפי פארק רעננה. יחממו אותו – שלומי ברכה, רמי פורטיס, יהודה קיסר עם לירון עמרם, תמר אייזנמן ונינט. מתי? יום חמישי, 25 באוקטובר 2018. הכנסות המופע קודש לגיבורים של כנפיים של קרמבו, תנועת הנוער מובילת השינוי
מה הניע את עומר נצר לעשות קאבר ללהיט ענק של די. ג'יי חאלד בהשתתפות ריהאנה וברייסון טיילר. שש מאות שבעים מיליון צפיות? בקומוניקט שנשלח עם השיר אין הסברים למהות הקאבר, שהוא בבסיסו היפ הופ. ריהאנה עושה בו שימוש במשמעות כפולה במשפט “this cookie is
הוא בן 81, ומוסיקאים, אפילו גדולים, כבר לא מה שהיו בגיל הזה. באדי גאי לא איבד דבר. בואו נגיד בזהירות – הוא איכשהו השתפר. הבלוז אצלו חי ומרגיש טוב מאוד. גאי עשה אלבום יוצא מהכלל כגיטריסט וכזמר. איך הבחור משתפר? פשוט
הוא כבר לא יכול לסבול את "ציף ציף מעל הרציף", להיט שהוא הלחין לטקסט של ירון לונדון. אני בן 75, אומר דני ליטני, זה כבר לא מתאים. ליטני צודק. השיר הזה גם נשחק עד דוק. עבר זמנו. אבל כשדני רובס עלה לבמה
מגזין רולינג סטון הגדיר את המפגש הזה bluesy drinking session – מפגש פסגה של שלושה גיבורי גיטרה מהגדולים בכל הזמנים קית' ריצ'ארדס וג'ף בק עם אחד מאחרוני ענקי הבלוז – באדי גאי. הוא שר על המשקאות שעושים לו את זה. במיוחד הקוניאק. אם מאדי ווטרס, איש הבלוז היה
"זה לא מצחיק, כמה הזמן בורח", כתב וילי נלסון ב -1960, כשהיה בסוף שנות ה -20 לחייו. עכשיו בגיל 85 הוא עדיין שר על הזמן, אם כי מנקודת מבט שונה במקצת. "דבר אחד שלמדתי בדרכים / שנצח לא חל על החיים",
