בישראל מוסיקה יוונית בדרך כלל יציר כלאיים בידורי – פשרה מסחרית בין צליל גיטרות חשמליות לפולקלור יווני-ים תיכוני. המוסיקה העממית היוונית האותנטית היא אחת המורכבות והמתוחכמות בין כל התרבויות המוסיקליות בעולם – רבת גוונים, שורשיה עוד לפני הולדת ישו. הסטורית, הרמבטיקו Rembetiko על הסתעפויותיו הוא הסגנון של
בישראל הוא ידיד המשפחה הלאומית. שרית חדד שרה איתו, עידן רייכל חכך איתו כתף על הבמה. בעולם הוא הזמר היווני בעל ההישג הגדול ביותר בתולדות יוון: שירו Thelo Na Me Niosis עבר את ה-100 מיליון צפיות, וכשמדברים בשיר יווני – לא
כמה שירים יווניים עשו עליה לישראל? אין מספר מדויק, אבל השירים המתורגמים ביותר במוסיקה הישראלית הם יווניים. לעיתים קרובות – פוסחים המבצעים על שמו של המלחין (היווני) ומסתפקים בכותב המילים בעברית. הקרדיט על הלחן במקרה כזה הוא "עממי", שמשמעותו –
שלומי סרנגה, זמר עברי ששר ביוונית, הגיע לאולפן של אופירה וברקוביץ (2.10.20) כדי לספר על החלמתו מקורונה ועל מגמת קיפוח מתמשכת בגלגל"צ, במיוחד על השירים שהוא הוציא בשנים האחרונות. אופירה עשתה פרצוף של מזדהה, אבל לא ממש התעניינה בשירים עליהם
מישהו ששמע את השיר שאל: שלומי סרנגה הוציא קאבר חדש? גם אם השמיעה שלו חלשה, עדיין קיימים קווי דמיון בצבע הקולי. אסי יחיאל הוא ה"יווני" החדש בשכונה. לפי הקומוניקט הוא "בן למשפחה יוונית מסלוניקי", גדל על סטליוס קאזאנג'דיס, חתום בלייבל
מה לאריק איינשטיין ולמוסיקה יוונית, ועוד כזו שלוקחת לשמחת החיים של הטברנות בפיראוס? גם בלי שנשיב תשובה שכלתנית, יש תחושה שהמוסיקה מעניקה כוח של המשכיות, תנופה שמונעת בקצב מדבק. קחו את "שיר השיירה" מתוך האלבום "על גבול האור" משנת 1987
לפי המתאבנים המוכרים והחביבים על הקהל הישראלי, לא ברור מי עשה יותר שירות למוסיקה של דאלארס בישראל – דאלארס עצמו או פוליקר. כך או כך, המסקנה המתבקשת היא – מי שמכונה לצורך האוסף "הקול של יוון" על משקל "הקול של
אני חוזר לדיסק הזה שיצא ב-2004. נעזוב את האוונטה של "חצרו של פרנס". אבל אין כמו הבחירות של שמעון פרנס – מהחצר, מהמרפסת, מהאולפן. אפשר להתענג על האוסף גם בלי זה. הסלט האינסטרומנטלי לוקח אל הרבה מנגינות יפות, ותיקות ופחות ותיקות,
בדפי היח"ץ צהלו על כך ששלומי סרנגה מוציא עוד שיר "בעברית" אחרי "עוד יום יבוא", כאילו סרנגה הוא בכלל זמר יווני, ועברית זה איזושהי ג'סטה. אז אחת ולתמיד: סרנגה, שלא כבמקרה של גליקריה (ששרה בעברית), הוא זמר עברי ששר ביוונית.
יורגוס דאלארס הוא הפרנק סינטרה של המוסיקה היוונית. כל זמר בסדר גודל של סטינג ישמח לצרף אליו קול לדואט. סטינג, אגב, נמצא ברשימת הדואטים המפואר הזה של 36 דואטים, שנפתח בצדק עם חאריס אלקסיו. אין כמו דואט עם זמרת יוונייה
השיר היווני שתורגם לעברית ליהודה פוליקר לאלבום "עיניים שלי" (1985) מגיע למגרשו של עופר לוי, ונדמה שכזמר מיומן בשירי דיכאון כבדים – זהו מגרשו הטבעי, וימי הקורונה מעניקים מעין לגיטמציה לקאבר לשיר בדאון אישי על רקע אפוקליפסה עולמית. בכותרת השיר
הנה הפתעה: תרגמו את כל 42 השירים של דאלארס לאנגלית, אבל לפחות לאוהביו שאינם דוברי יוונית – זו בשורה. ואל דאגה – דאלארס לא עבר לשיר באנגלית. דאלארס האולטימטיבי זה גם לא פוליקר. תלחצו על מס. 4 בשלט. ותבינו מאיפה פוליקר הגיע. האמת? נתתי
כשאני שואל למה אני אוהב מוסיקה יוונית, אחת התשובות מתוך עשר היא חאריס אלקסיולא נזקקתי לאישור מחודש, אבל קיבלתי אותו: חאריס של אוקטובר 2011, מלווה בשבעה נגנים היא עדיין הזמרת היוונית מבחינתי, ולא דווקא מתוך השוואה לאחרות. כשהיא שרה שירים עצובים – אלה
בישראל מוסיקה יוונית בדרך כלל יציר כלאיים בידורי – פשרה מסחרית בין צליל גיטרות חשמליות לפולקלור יווני-ים תיכוני. המוסיקה העממית היוונית האותנטית היא אחת המורכבות והמתוחכמות בין כל התרבויות המוסיקליות בעולם – רבת גוונים, שורשיה עוד לפני הולדת ישו. הסטורית, הרמבטיקו Rembetiko על הסתעפויותיו הוא הסגנון של
את הנוסחה המצליחה אפשר לסכם בשתי מילים: יהורם ויורגוס. תרצו: יורגוס ויהורם. השידוך – הברקת רייטינג. האמרגן שמאחוריה יודה, כי כל אחד לחוד לא היה עושה סולד אאוטים כאלה מטורפים. הקשר של יהורם גאון למוסיקה יוונית – מקרי בהחלט. לא בטוח שלדינו
מה כל כך בער לארז לב ארי להוציא אלבום המתבסס על צלילי פופ ים תיכוניים ששמע בילדותו בקריות של סוף שנות השבעים? מדובר בסגידה לגיטריסט פופ ים תיכוני שנחת כאן כמו מככב לכת אחר. לא הנדריקס, לא אריק קלפטון, אלא
אריס סאן ממשיך להיות מועלה באוב אצל ארז לב ארי. גם קולו מסומפל לצורך ה"דאם דאם". מיתולוגי? תלוי מי המתייחס. כשאתה מחבר מילים חדשות ללהיט עממי ישן, סימן שמשהו כאן תפס לך את הלב. זה יותר מאשר סתם קאבר. ארז
איך יוצרים מיתולוגיה מהמיתולוגיה? 26 שנה אחרי מותו, מעלה ארז לב ארי את רוחו של אריס סאן, הזמר היווני שקשר את חייו עם ישראל. קיצור הפרקים הקודמים: בקיץ 1957 מגיע לארץ זמר יווני לא מוכר העונה לשם אריסטידיס סאינאנס. לימים – אריס
אחרי אריס סאן, שלומי סרנגה היה הזמר הישראלי הכי יווני שפעל במקומותינו, תואם ענק הזמר היווני, סטליוס קזנג'ידיס, עם הניחוח הקולי העמוק הטיפה מלנכולי. מצד שני, סרנגה לא ויתר על זהותו הישראלית. לא פעם מצאנו אותו מקליט שירים מהשירון הקלאסי
סגנון השירה של יסמין לוי הוא צירוף של טון והבעה שקשה לטעות בהם. אלה קווי מתאר מזוהים היטב. היא תמיד שרה כדי לרגש ומצליחה בזה. לרוב – מלודרמטית בחיבור למוסיקה הספרדית-פלמנקו-לטינית שהיא בוחרת. באיזשהו מקום יש תחושה של מחזור בשירה.
געגועים לאריס סאן. זה תופס את ארז לב ארי 25 שנה אחרי מותו של מי שנחשב מלך המוסיקה היוונית המקומי בשישים ובשבעים. לב ארי מעלה את סאן באוב. הוא מזמין אותו להיות אורח בתוכנית חדשה, המוקדשת לשיריו וללהיטים יווניים אחרים.
כמה טוב שהוא חוזר ליוונית הרדקור. הרמבטיקו הישן והטוב. היוונית מתגלגלת אצלו על הלשון. שלומי סרנגה הוא אחד מפלאי עולם בזמר הישראלי. הוא אינו יווני מלידה, אבל הוא לגמרי זמר יווני בדיקציה, בטון, בחיבור למוסיקה העממית של יוון. השירה שלו
לא שומעים כיום טקסטים כאלה. אולי ביוונית הוא נשמע יותר אינטגרטיבי. בעברית – שפה מעט ארכאית לשירי אהבה – "למזוג מיין האהבה", "תני לי צוף מבין שפתייך". זה בטל כמובן בשישים מול החיבור בין יהורם גאון ליורגוס דאלארס, שני ענקי
אם יש מוסיקאי ונגן בוזוקי שמייצג את אחרוני עידן הזהב של המוסיקה היוונית הפופולארית המכונה לייקה (Laika) – זהו כריסטוס ניקולופולוס, Christos Nikolopoulos , המתקרב לגיל שבעים. הוא מגיע להופעה אחת במסגרת פסטיבל האביב בראשון לציון בלייב פארק ב-25.5. ניקולופולוס
הפתעה: חאריס אלקסיו מגלמת את חאריס אלקסיו במופע שהוא תיאטרון משולב מוסיקה. האם הקהל שהגיע לבית החייל בת"א ידע מה מכינה לו הזמרת היווניה המהוללת? – לא בטוח. אחרי 45 שנות במה, 5 הופעות בישראל, עולה חאריס אלקסיו לבמה לספר ולשיר
את הקישורים למוסיקה יוונית משובחת מקבלים אצלנו באמצעות זמרים מקומיים, שבוחרים לעצמם שירים מים השירים הגדול של מוסיקאי יוון. אחד מהם – הזמר-יוצר היווני פנדליס ט'אלאסינוס, שששירו Anathema se הוקלט בתרגום לעברית ע"י שלומי שבת ונקרא "רפסודה". בארץ יבצע פנדליס ט'אלאסינוס עם
אנחנו בפלורנטין, סניף מקומי של פיראוס, שנות השמונים. יוסי גיספן מעלה זיכרונות ומחייך. ה"פולקלור" הזה מתכתב עם השכונה התל אביבית הדרומית. כותב שורות אלו הסתובב שם הרבה בשנות השבעים, רחוב צ'לנוב (בו עבד אבי ז"ל), חמוצים ופיצוחים בלוינסקי, הסבלים של
Beyond the bleak and frozen square / Above the yellow linen star / No heart will ever beat again / Because the beautiful have lost their way to paradise (שיר שנכתב לזכרם של ילדי מחנות ההשמדה) מיקיס תיאודורקיס, המלחין היווני
מישהו יצר רשימה של עשרת השירים הגדולים של יוון בכל הזמנים. אני בטוח שלאוהבי מוסיקה יוונית יש מה לומר על הרשימה הזו. אפיונה: חיבור בין פולק (הרמבטיקו) לפופ. Stou Profiti Ilia של סטמטיס קוקוטס הוא דוגמא לפופ. ברור שזה אינו
ב-1985 הוציא יהודה פוליקר את אלבום הסולו "עיניים שלי". הגיטריסט והזמר שזוהה עם רוק ו"בנזין", הפנה את כיוון ההפלגה שלו ליוון. בין השירים – "בכפיים", שיר יווני משנות החמישים של מיצאקיס, שתורגם לעברית ע"י יעקב גלעד ועובד ע"י פוליקר ברוח
