מוסיקה יוונית

מהזמרת היווניה אלני ויטאלי

האם לנה דל ריי גנבה מהשיר "הרחובות שאהבתי" של הזמרת היווניה אלני ויטאלי ב – Video Games? הקשיבו (מטה) לשיר היווני ולשיר של לנה דל ריי. חוו דעתכם. יש סיבה לבדיקה. אלני ויטאלי מגיעה השבוע לישראל להפעה בירושלים. על חאריס

מנגן ציצאניס

גדול מלחיני הרבטיקה ואסיליס ציצאניס הוא חלק הרפרטואר החובה של הזמר נגן הבוזוקי היווני המהולל כריסטוס ניקולופולוס. את הגרסה הזו מצאתי באוסף "אצל פרנס בחצר". היא בוצעה בהופעה בהרודיון של אתונה בשנת 2000. את ניקולופלוס ליוותה תזמורת רשות השידור היוונית.

כרכרה רתומה לשני סוסים

שמעון פרנס הוא העגלון המקומי של הכרכרה היוונית הזו (אות התוכנית "פותחים ערב בגלי צה"ל") , שבמקור שייכת ל – גריגוריס ביסיקוציס, הנחשב אחד מענקי הבוזוקי של מוסיקת הלייקה היוונית בשנות השישים. אנחנו מכירים את הגרסה האינסטרומנטלית, פחות את הקולית. 

שיר השיירה, שכשנבוא

מה לאריק איינשטיין ולמוסיקה יוונית, ועוד כזו שלוקחת לשמחת החיים של הטברנות בפיראוס? גם בלי שנשיב תשובה שכלתנית, יש תחושה שהמוסיקה מעניקה כוח של המשכיות, תנופה שמונעת בקצב מדבק. קחו את "שיר השיירה" מתוך האלבום "על גבול האור" משנת 1987

עם התזמורת הפילהרמונית

חאריס אלקסיו חייבת לנו חצי הופעה. מילים פשוטות: ההופעה החלה רק בחצי השני. תרצו: מהפך. אחרי שעה לא מרשימה, גילינו את חרולה שאנחנו אוהבים. מה קרה בחצי הראשון: תחברו רפרטואר לא אטרקטיבי, סאונד סגור וזמרת שנשארה בהילוך שני עם הצליל

לא יכול לישון

צוחק או בוכה? ואולי יותר "חושב המון" מאשר צוחק ובוכה. לא יודע מה זה "לחשוב המון", אבל לפי הטקסט הזה, שלומי סרנגה חושב דל מאוד. וגם אם הוא חושב המון – מה זה מוסיף לשיר המצ'וקמק הזה, שאפשר לתמצת בצוחק,

בפסטיבל אישה בחולון

מה אנחנו יודעים על מוסיקה יוונית עכשווית? מעט מאוד. לפסטיבל אישה בחולון מגיעה אח הזמרות הייחודיות של יוון בימינו – ריטה אנטונופולו –המשלבת מוסיקה יוונית עם השפעות מאסיה, אפריקה, הבלקן והמזרח התיכון לצד מוסיקה יוונית עממית. ריטה התפרסמה בזכות נגינתה

The Dribble השירים של מנוליס רסוליס

דה שאו מאסט גו און. תקשיבו לקולו של המשורר בשיר הפותח Stigmes. המשורר מת, אצל חאריס אלקסיו ההצגה נמשכת: יש לכם 14 שירים חדשים להכיר. לא פשוט, אבל כדאי. נו, מה תוותרו על חרולה אהובתנו היווניה. חאריס חוזרת – הפעם

Stigmes רגעים

חרולה, הלא היא חאריס אלקסיו, קוראת לפוליקר My brother. האינטראקציה ביניהם – היא כבר עניין של הפרייה הדדית. ההצגה חייבת להימשך, שרה חאריס אלקסיו, אחד הקולות היותר אותנטיים ומפעימים של המוסיקה היוונית. חאריס השתתפה ב"כל דבר מזכיר לי" של פוליקר ואירחה

ג'קו ויהודה פוליקר

אני מתבונן בפנים החרושות של ג'קו. כמו סותתו לפסל. כל קמט. כל חריץ. והעיניים. אומרות כאב, עוצרות סבל. לא אומרות שירה, לא מוסיקה. אבל ג'קו, אבא של יודקו שר, וצריכים לשמוע את הטונים כדי להבין ששירה הייתה בשבילו דיבור, אמת

שרים: גידי גוב אהוד בנאי

אנחנו אוהבים מאוד מוסיקה יוונית. קל לנו לאמץ שירים יווניים, א. כי אין סגנון מוסיקה ישראלי וב. המוסיקה של האגן, במיוחד היוונית, מתנגנת נפלא ברחובות ובסמטאות המקומיים מאז העליות מסלוניקי. תרגמו אצלנו לא מעט שירים מיוונית שהפכו להיטים, ודי ברשימה של

הקול של יוון, מיטב השירים

כששורות אלה נכתבות, חאריס אלקסיו פה, בארץ. התרגשות גדולה. למה התרגשות? תקשיבו לאוסף הזה שערך שמעון פרנס. היש התרגשות יותר גדולה מזו? כשאני שואל את עצמי למה אני אוהב מוסיקה יוונית – אחת התשובות היא חאריס אלקסיו, חרולה הגדולה. פרנס

ההופעה

אני לא סופר את הפעמים שראיתי את דאלארס. הרבה. מי שחושב שהוא ממשיך להיות קונצנזוס מקומי – צודק. מי שחושב שקונצנזוס מקומי כמו דאלארס מפוצץ קיסריה כמו פוליקר, צריך היה להגיע ברביעי בלילה לקסריה כדי להבין שלא. היו "קרחות". מה

משחק החיים

הגל שמכה בשרית חדד הוא כמובן ים-תיכוני.  לא רק בתוך עמה חיה ומתגוררת, אלא כבר בונה מסלול מכאן ועד יוון. הרדיו היווני משמיע, היוטיוב מתפוצף מצפיות. מה הנוסחה? שרית תשיר ביוונית (רק מי שמבין בדיקציה יוונית יוכל להרגיע שהכל בסדר), ורטיס

Tribute To Kougioumatzis

איזו הצדעה מרגשת עשה יורגו דאלארס למלחין סטאברוס קוג'יומטיס שנפטר לפני 5 שנים – באלבום לייב כפול. מוסיקה יוונית? מי שלא שמע שירי קוג'יומטיס בביצוע דאלארס, לא שמע מוסיקה יוונית. אז נכון, אני מגזים, אבל בכל הגזמה יש שמץ של

מוסיקה יוונית מהי?

בישראל מוסיקה יוונית בדרך כלל יציר כלאיים בידורי – פשרה מסחרית בין צליל גיטרות חשמליות לפולקלור יווני-ים תיכוני. המוסיקה העממית היוונית האותנטית היא אחת המורכבות והמתוחכמות בין כל התרבויות המוסיקליות בעולם – רבת גוונים, שורשיה עוד לפני הולדת ישו. הסטורית, הרמבטיקו Rembetiko על הסתעפויותיו הוא הסגנון של

המיטב ביוונית

מדהים: אוסף שכולו ביוונית, עטיפת הדיסק כמעט כולה עברית, המבוא, שמות השירים. מאז 1993 גליקריה  מנסה להיות גם "ישראלית" ("שבחי ירושלים", "שיר אהבה ישן – אניטה וחואן"), להתערות חברתית ותרבותית, דואטים עם מיטב הזמרים, הופעה עם הפילהרמונית. איך להסביר את

ההופעה

הקהל המקומי צריך להבין: כשכוכב יווני מגיע ארצה הוא מביא איתו שלושה ארבע זמרי ליווי לא כדי שהם יסתפקו בליוויו, אלא שיופיעו ממש. ככה זה במוסיקה יוונית. מחלקים את הערב להופעות זמרי המשנה, בטרם יעלה הסטאר. עושים להם כבוד. שאלה

האהבה תמצא אותך בכל מקום שתהיה

אני מתרגש לקלף ניילון מכל חדש של חאריס. לא עניין של מוסיקה יוונית. כי חאריס היא חארולה, וחארולה זה "חסד קטן", שירתה מלאה חסד, אחת ויחידה במוסיקה היוונית, בסגנון הלייקה. בכל סגנון. תרצו גם רמבטיקה. חאריס אינה עוד זמרת יוונית.

מגיע לשתי הופעות בישראל.

אין לי מושג אם המוסיקה של ואסיליס קאראס  היא זו שמכונה אצל זמרינו הים-תיכוניים "עממית", זו האנונימית שמשמשת אותם כשהם מקליטים שירים חדשים. מה שכן שברור הוא שזמרים ישראלים נוהים אחרי שיריו של וסיליס ביניהם חיים משה עם השיר "דברי

יאסו קאזנז'ידיס

עיבודים והפקה מוזיקלית: יוני פוליקר.   "זה סוף היום כרגע התעוררתי/ הייתה פה מישהי איתי ואיננה/ הדלקתי את האור ואז כיביתי/ זה לא נורא להיות לבד בחושך בינתיים/ אולי צריך קצת לאבד/ להיפרד בלי לפחד/ אולי קצת / לח]ש ולמצוא

יוון אודיסאה מוסיקלית

זה אחד האוספים הידידותיים של מוסיקה יוונית (יצא במקביל למשחקים האולימפיים ביוון ב-2004) עכשווית ששמעתי מעודי, אבל במובן המחניף-מסחרי. העובדה שהוא מלודי-מתקתק משהו, אינה גורעת מהאותנטיות של השירים והזמרים ש"פוטומיו" בחרה לייצג את המוסיקה היוונית. קווי המתאר של מוסיקת הבוזוקי

בהופעה

זו פעם שלישית שאני שומע אותה בארץ, סיפרו שהיא חלתה במחלה קשה, שעברה תקופה של חרדה. חיצונית השנים עושות את שלהן, אבל לא כשמדובר בשירה של חאריס. כאן הייתה תחושה של חאריס אפילו גדולה מאי פעם. על ההופעה של חאריס

בהופעה

זו פעם שלישית שאני שומע אותה בארץ, סיפרו שהיא חלתה במחלה קשה, שעברה תקופה של חרדה. חיצונית השנים עושות את שלהן, אבל לא כשמדובר בשירה של חאריס. כאן הייתה תחושה של חאריס אפילו גדולה מאי פעם. אני עוקב אחרי חאריס

הופעות ביוני 2008

לפני כ-3 שנים ביטלה הכוכבת היווניה חאריס אלקסיו את 2 הופעותיה בישראל, שהיו אמורות להתקיים בהיכל התרבות בת"א ולמחרת באמפתיאטרון בקיסריה. הסיבה לפי דובריה היתה – הרעלת קיבה חמורה בה לקו שלושה נגנים מלהקת הליווי של הזמרת. אמרגנה בישראל משה יוסף

בהופעה

על השולחנות בבלה שלומקינס לא רקדו, גם  לא שברו צלחות, אבל חגיגת נוסטלגיה גדולה הייתה בערב הזה. טריפונס בהמשך מסע הקאמבק,  הגיע למועדון של אוהדים שפוטים ושרופים, גילאי ארבעים-חמישים ומעלה, פליטי מועדון "אריאנה" ביפו שהיה המעוז שלו, זוכרים לו חסד

הכול הואר באור

נשביתי בפשטותה היפה. וזה מה שקורה לזמרות עם גדולות. מהרמבטיקה והלייקה, מהשורשים.  הן מחפשות הנתיב הקוסמופוליטי.  אלפתריה ארוואניטאקי עברה את כול המחסומים הבינלאומיים. היא אורזת מזוודות כדי להגיע לפסטיבלים יוקרתיים. את השירים שלה מתרגמים לאנגלית. זה אלבום על יחסים בינו ובינה.

היכל התרבות ת"א

שלוש שעות אחרי, וגם הסדרנים הקשוחים כבר לא יכולים למנוע מהקהל להגיע לבמה. אז נכון שאת המושבים בהיכל התרבות  מילא קהל ותיק ש"קנה כסא" בשביל לשמוע את יורגו דאלארס הכי מרופד שאפשר, אבל יש גבול. רוב הקהל הזה אינו סופר

הומוס ספיינס

אז איפה נמצא ליבו של יהודה פוליקר? בירושלים או בפיראוס? תקשיבו לאלבום הזה. התייוון, אבל לא סתם. התייוון הכי אותנטי שאפשר לצפות ממלחין ישראלי. המוסיקה היא של פוליקר, השירה של פוליקר, ההפקה של פוליקר, אבל האלבום הוא של מנוליס רסוליס,

ליטני 2

מיקיס תיאודורקיס נשאר המלחין היותר אוניברסלי של יוון. הוא ממשיך ליצור עם נשמה אדירה. הוא גילה שאת מקומו של הזמר יכול לתפוס בהצלחה הקלרינט. סטרבוס פארארנטזיס ופנטיס פלסטיראס הם הקלרניטיסטים של מיקיס באלבום. תיאודורקיס כותב בחוברת המצורפת, שצליל הקלרינט נשמע