טון מלנכולי, צבעי מוסיקה אפרוריים, מוסיקה מלודית כאוטית. נכנסים לעולם הסוריאליסטי משהו של השלישיה מבפאלו שעשתה את צעדיה הראשונים בשנות השמונים ועכשיו מגיעה לאלבום שישי. ג’ונתן דונהיו, הזמר והגיטריסט הוא שנותן את הטון הדואב-חלומי הזה. מרקורי רב נמצאת חזק בשבעים.
סטיבן ווילסון ו"פורקופיין" צרו אלבום שיש גם את כול המאפיינים האלטרנטיביים של הלהקה פלוס השפעות מרוק עכשווי ורוק מסורתי. הוקלט ברמות מעוררות הערצה, בהפקת אווירה כמו פסיכודלית. הדיסק המבוסס על תסריט סרט אימים של סטיב וילסון בשיתוף מייק בניון, הוא , בעל
זה הסולו הרביעי של פרושיינטה, גיטריסט הרד-הוט-צ’ילי-פפרס, אלבום שמבחינתו הוא פרוייקט הניצחון שלו כמוסיקאי על הסמים, והדגש הוא על מוסיקאי ולאו-דווקא רוקיסט. 18 שירים המרכיבים אלבום של כשבעים דקות, פורשים את קשת הניגודים והצבעים של פרושיינטה. לעומת הקודמים שלו, זוהי
"אול יו ניד איז הייט", כל מה שאתם זקוקים לו זה שנאה, שרה אמה פולוק. הפרפרזה האירונית על הביטלס קובעת פחות או יותר את הטון המלנכולי של הדלגדוס הסקוטיים. הם יודעים לעטוף תחושות אומללות בשפעת צליל מיתר, לעיתים אולי באופן
כמו דיויד בואי, לו ריד הוא זיקית מוסיקלית, מאוונגרד ועד רוקנרול בסיסי ופאנק. מליריות שקטה ועד רוק סוער ודרמטי. האוסף מנסה לשקף את קשת הצבעים על פני קריירה של 38 שנה מ"וולווט אנדרגראונד" ועד THE RAVEN בשירים הראשונים מתוך LOADED
זהו גבריאל הכמעט שלם, אוסף שמחזיר לג’נסיס, במוסיקה שנקראה פעם "פרוגרסיב רוק" (והיום "רוק קלאסי") ועד חומרים מכול אלבומיו. זהו גבריאל מכל צד, החדשן, הנועז, בעל האוריינטציה האתנית, גבריאל מפסי הקול ("בירדי", HEAT), מאלבומו המצוין UP, גבריאל של להיטים גדולים
וייטס נאמן לדרכו הקברטית הביזארית, כאלו זה לא עניינו מה יחשבו המאזינים. הקול החצצי גרוס מאי-פעם, הקצב הבלוזי המקרטע כב"חטאיו של אבי", שיר של עשר וחצי דקות, אינם מסמנים מכירות היסטריות. וויטס לוקח את השירים לחצי מטר מרובע של חדרו
מה פשר הגעגועים שתקפו את לאנג לארץ מולדתה קנדה שהיא מקדישה אלבום ליוצריה. תקשיבו לשירים. הבחירה שלה מראה שלא רק קנדה עומדת במרכז שיקוליה, אלא שירים שתואמים אהבות וסגנון אישיים. היא בחרה בשירים מהרשימה הכי אינטימית שלה. מי ברשימה? ליאונרד
"אינדי" הוא מושג ששייך לשמונים-תשעים, וההרכב הזה מווילס מבטא בהחלט הסוג הזה של חבורות נטולות כריזמה שעושות מה בראש ומצפצפות על מה שחושבות חברות התקליטים עליהן. ההרכב שהוציא אלבומים ראשונים בוולשית עושה תערובת די נוגה וקודרת של שירים עם נגיעות
BEAUTIFUL ONES מחזיר בבת אחת לצליל של הבריט פופ המצוינת הזו שמסכמת 13 שנות פעילות. אז נכון שמוסיקת ה"אינדי, כבר מתה מזמן, אבל הנה להקה שהשאירה נכסים, כמו "בלר", "אואזיס". יבואו עוד 20 שירים, ביניהם שניים חדשים הוקלטו במיוחד לאוסף.
יומרני? מהפכן? אולי קשקשן. שנים אחרי מותו, זאפה לא ממש זכה להכרה לה הוא ראוי בסוף השישים ובשבעים. טוב, הוא לא היה זמר גדול. הרבה יותר גיטריסט. אבל המוסיקה שלו לא התחשבה במי שרצה אותו זמר, הרמוני, מלטף. מי שיקשיב
מישהו כתב שלהאזין לקול של FEIST זה כמו להקשיב לאלט סקסופון. מתוק אבל לא מתקתק. ג’אזי אבל לא ג’אז. בין אנגלי לצרפתי. ואכן הקטע המשועשע שנקרא "טוט דוקומנט"’ הוא ואלס בתערובת צרפתית ואנגלית. FEIST משרטטת מצבי רוח בפשטות, בלי לכפות
"נולדתי לשוט אל הארץ הלא קיימת, לא להיות קשור לאבן ישנה של קבר". איזה משפט יפה (גם פוליטי) יצא לניק דרייק, משורר וזמר הפולק הרומנטי-מלנכולי שנפטר ב-1974 בניסיבות מסתוריות. ועוד משפט: "נולדתי לאהוב אף אחד, אף אחד לא נועד לאהוב
אני אוהב את הצליל של הקול שלי/ לא נתתי צ’אנס למישהו אחר" ( בונו "הכול בגללך") כמה שזה נשמע פילוסופי, זה אומר כמעט הכול. יו.2 אינה יו.2 בלי הקול של בונו. והאלבום ה-11 של הלהקה, הוא מאוד בונו. בונו, האדג’, אדם
אסור להחמיץ את הדי.וו.די הזה. יש בו כול פרמטר שהופך אותו נדיר באיכויותיו – קליפים ברמות חידוש וטכנולוגיה מן הגבוהות בתחום הפופ ארט, והדגש על אמנות פופ, כי גבריאל, אחרי פרישתו מג’נסיס המשיך בקו אלטרנטיבי, חדשני ומתקדם. ובעיקר – זה הסאונד
הטור נקרא "סקרלט’ס ווק טור", ספטמבר 2003, אנחנו באולם "סאונד אדבייז" בפאלם ביץ ’ פלורידה. מאחורי הקלעים מתרוצצת טורי עם בתה נטאשה. היא נותנת ראיון גלוי לב בתוספות. על הבמה עם שני פסנתרים, מראה טורי שהיא סינגר סונגרייטרית שמסוגלת לשרטט
הם כבר לא כוכבים של טלוויזיה במעגל סגור בלבד (CCTV) לונדון קוראת, וזה אומר שרוק הבריטי האותנטי והבועט חוזר ונכנס לתחנות הטלוויזיה הראשיות. הרכב חדש, טרי ורענן באלבום בכורה, שהולך על נושאים שחביבים על בני הפרברים, במיוחד התסכול והחרדות של
