סינגלים שעושים רעש

או-הא. יקיר הלל העמיס על שיר זרם האשליות שלו חטאים מקראיים – חטא עץ הדעת וגם החטא הקדמון של עגל הזהב כדי לתת דרור למאווייו ולדמיונו הפורץ המגיע עד מעיין נעורים ומרכבות אש. לא ירדתי לסוף הטרגדיה שלו. השימוש במונחים

האהבה, אותו מסתורין רחב ידיים, לא יכולה להתגלות במקום של כיווץ וניסיון לשלוט במציאות. שירה ויזל משחררת אנליזה על שני אנשים עצובים שלא יודעים לבכות, שכמהים ליחד,  אבל יכולים רק להישאר לבד. התזמון ביניהם על הפנים. השיר עולה על מסלול

מעדכנים את "אגדת השמש והירח" לרגל 40 שנה לפסטיגל. השיר נכתב במקור לחגיגות העשור של הפסטיגל על ידי אהוד מנור, הולחן ע״י זאב נחמה ותמיר קליסקי ובוצע ע״י ריטה ולהקת אתניקס בפסטיגל 1990 במסגרת החלק האמנותי של התחרות. שלושים שנה

הלך יוני גנות מ"עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה" ועשה בו שימוש לצרכיו האמוניים – "עוד ישמע קולי". זה הקול שיוצא מתהומות הלב עם הפנים לשמיים. פופ אמוני הולך חזק. מיינסטרים שמוכר

בשירם של אמני ישראל קטן עלינו נעשה שימוש קליל ב"עברנו את פרעה" של מאיר אריאל כדי לשגר מסר מופרך. מתכנסים באחד האולפנים כל המכונסים בבתיהם, שלא צייצו עד היום במשך כל תקופת הקורונה, ימי ההפגנות הסוערים וגניבת המדינה. פתאום נעורו.

יאללה, מגיע לכולנו חופשה. יש המלצה. אורי בנאי שר על ווילגאמה, מדיגאמה, קבלאנה. חפשו בגוגל. סרי לנקה ירוקה? לפי השיר, מהרו לתפוס את הדיל הקרוב. משרד התיירות שם יקנה. אסקפיזם לשמו. מצד שני: לא הומצא גלגל חדש בפופ המקומי. מאז

תן לרגש ללכת במקומך, תן למנגינה לסחוף את ליבך, תן לצעקה להרעיד את שמיך, אבל לפני כן אולי תיתן דעתך על המילים שהן בסיס השיר. אני מוצא יותר ויותר שימושים מעורפלים בכינוי הגוף "זה". לא התפללו "על זה" (על מה?),

מרבה ילדים, מרבה דאגה. ילדים זה שמחה, אבל. אחרי שישה ילדים מגיעה הצפה רגשית. ישנן סיבות רבות להתפתחותן של חרדות אצל הורים. ברגע שנולד ילד, אנחנו כהורים הופכים להיות אחראיים על חייו. הורות מלווה בחוסר שליטה מתמיד. הורים יכולים לשמור

אליה גבאי מעמיס על שיר קטן ערימת נושאים מופשטים כבדים: גורל, אושר, אמונה – כדי לדבר על אהבה ואובדנה. מול הנ"ל קיים בשיר  משפט אישי משכנע יותר ופחות אקראי כמו "אני לא שלם/ אני לומד אותך כל רגע". מה חבל

ירד לה האסימון?  הבינה שהשתיקה אינה שווה זהב? פתאום יש כוח לצעקה? האם "הכוח" הוא זמני ותלוי במצברוח, או שמעתה הופך לאג'נדה שלה? על רקע האדמה שבוערת, איה כורם מבטיחה – לא עוד, לא בורחת , לא מפחדת, ואם לשיר

מירי מסיקה שרה את המכתב שאליה רוסיליו כתב לאמו, המתייחס לסיפור חייו (***). הילד (המבוגר) שעדיין מחכה לחיבוק, הגם שהוא כבר בעידן אישי אחר, אחרי שמצא אהבה, ו"השריטה" שלה עברה לו מהלב. מבחינת השיר והנרטיב – השריטה היא כולה נחלתו,

תום להב מנסה פסיכואנליזה אישית. הדרישות שלנו מעצמנו נובעות מהכאב הנפשי שאנו חווים בין היתר בצורות של חרדה, תסכול, דכאון, חוסר בטחון, ריקנות ובדידות. מצב כזה מוביל לעיתים לציפיות ורצון להגשים פוטנציאל וגם אמונה שמעז יצא מתוק. להב מצליח באמצעות

יכול להיות שיעל מגזימה? תקשיבו לראפ הזה. לא נראה שיש כאן ניפוח. אגב "יעל את מגזימה" הוא שם הבמה שיעל ברונשטיין בחרה לעצמה.  הראפרית הירושלמית מספרת סיפור טראומטי על רקע יחסים עם גבר "אחלה בחור" שה"מיסטר הייד" אצלו נחשף  בגדול, כשהוא

מלחמת לבנון הראשונה, חומת מגן, ענבי זעם, מלחמת המפרץ הראשונה, מלחמת לבנון השניה. עבור רבים המלחמה אינה מסתיימת אף פעם. במהלך שירות צבאי קרבי, חיילים רבים נחשפים לאירועים מסכני חיים ומותירי צלקות. רבים מהם שבים הביתה פצועים, בגופם או בנפשם.

אלה לי: מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? זמרת-יוצרת או אינסטנט זמרת? בואו נדבר על פער דורות: אין לי בעיה לומר שאני שונא את הפרודוקציות שמייצרים עבור זמרי הדור הזה. הם נשלטים. לא שולטים. אהבתי אותה בריאליטי. זו היתה התחלה

הגעגוע לאהוב מושתת על ריחות, מקומות, סיפורים. נועם בנאי מתגעגע. במרכזו של השיר – עידוד עצמי שיש בו שכנוע מנחם: "אתה אף פעם לא לבד דבר איתו הוא שומע".  כדי לתת תוקף לנחמה וכמו כדי להוסיף טון של הרגעה  –

ככה כותבים פזמון. פשוט, סימטרי, קליט, מתנגן. מיקי גבריאלוב עתיר נכסי מוסיקה ישראלית מקורית ומיוחדת, חוזר לאחור לבסיס, לכתיבת שיר אהבה אולד סקול.  ברע לו – היא הטוב. עיר מקלט. מושא חלימה. מקור השראה. התנגנותו של השיר כל כך הרמונית,

פעם אנשים צעירים ברחו מהקיבוץ לעיר. עכשיו יש חזרה, ואני שומע רוקר מתרפק על ילדותו בשבילי הקיבוץ, ריח חציר, רגלים יחפות על מדשאות. טקסט הכי לא מיוחד שאפשר לכתוב ברוח נוסטלגית. מה גורם לגדי אלטמן להתגעגע? אולי הקורונה אשמה, אולי

לבבות שבורים מולידים שירים. מה היתה יוצרי המוסיקה עושה בלעדיהם. לאפרת גורן יש שבר (סדק)  שגדל, והיא שואלת את העזר שכנגד –  "מתי כבר נגמל/ משקר דל, מעיוורון, מלב רעוע?". השאלה אינה שאלה של זמן (מתי) אלא של זה היתכנות.

איך אף אחד לא חשב על זה? לעשות למגילת העצמאות מוסיקה! אני משתדל לא להיות ציני, ומתקשה לעמוד בזה. מצד שני: כשיוסי פרץ ומודי בר-און יצאו לשדרות רוטשילד מול הבית בו הוקראה המגילה לרקוד את המלל שבה, הבנתי שהרצינות היא

תקשיבו ללמאר אליאס – גם אם אינכם מבינים ערבית (יש תרגום בסוף השיר). בישראל לא משבצים שירים בערבית ברשימות השידור של תחנות הרדיו. "מוסיקה מזרחית" – עוברת לסוחר בתדרים הכי מיינסטרימיים ועושה דרכה אל השמחות והחתונות. מוסיקה ערבית שעוסקת בחברה 

כל סינגר הוא היום גם סונגרייטר. הקלות הלא נסבלת. מפציצים בקלישאות, מניעים אותם על לחן ענוג, קול נעים הליכות בהנחה שרף הדרישות של המאזין ה"ממוצע" שואף לגובה דשא. בכתיבת שירים אין צורך להוציא רשיון. איש אחד "מוזר" אמר לה בקול