לאיזו גאולה מתכוון דניאל זמיר? גאולת עם ישראל, ביאת המשיח, הצלה מצרה גדולה כמו משבר הקורונה? יש מצב לפסוח על התשובות הנ"ל ולהיתלות בעניין אחד: הגאלה באשר היא נשענת על האמונה באלוהים, ביכולתו הבלתי מוגבלת להושיע, בצדקתו וברחמיו. "ועכשיו, כשאנחנו
סיפור קצר בנאלי על בינו ובינה. פרידה ללא מילים. המשפט אין דרך חזרה עמד באוויר. לתסריט הכניסו דממה, כוכבים, אופק. הקליפ מעניין יותר מהשיר, וליתר דיוק – מוסיף נדבך יצירתי פיוטי לנרטיב בשילוב של אנימציה וקטעים מתוך סרטי שחור לבן.
שהדג יסתום בתקופה הזו? כבר חשדתי שזה לא יקרה, שנמאס להם לנסות להשפיע בשירים ובמוסיקה, כי אין תכלית למדינה, שבה הרוב מסוממים על ידי איש אחד. הגיעו ההפגנות, ונולד שיר. הדג נחש אינם נושאים דגל. אינם מתיימרים להוביל את המאבק
מה פשר צערו של דני רובס? המוסיקה העגמומית מובילה ל"הבית ריק אתה מיותר". משבר אישי? המטפורות – "סירת נייר קטנה מול הסופה"/ אסטרונאוט בלי חליפה" – מסמנות קטסטרופה, ובהמשך משהו מתערפל: "משהו שם עוד לא פתור ומפוזר". הסקרנות לתהות על
מה היינו עושים בלי מילים שפותחות ברז לשפוך ולשפוך מצוקות. שלי פרל דוחסת הכל לשיר: מי ששבר את לבבה, משאלות כוכבים, הניסיון למצוא את עצמה, להגשים חלומות, למצוא את האמת. "משאלות משאלות / תגיעי רחוק לא משנה מי את לא
האידיאליזציה היא הבסיס של ההתאהבות והאהבה הרומנטית. מה שהופך אדם לנחשק בעינינו, היא אותה פעולה בדמיון המבליטה את הסגולות העושות אותו יחיד ומיוחד, יוצא מגדר הרגיל, נישא מעל האחרים. האידיאליזציה מסייעת לנו להתעלות מעל היום-יום. אלוש נמצא בשלב הזה. השאלה
מדי ט"ו באב או ולנטיין דיי, כשמגיע עוד גל שירי אהבה קיטש, אני מנמיך ציפיות בכל הקשור למילים. המוסיקה לעיתים מאפילה, כי מה כבר אפשר לחדש בעוד שיר אהבה. געגועים גואים, לב בוכה. קראתי את הטקסט החדש של מוש בן
נוף צחייק מוכנה אפילו להסתפק ב"סוף מתוק של סרט קיטש דביק". כל כך זקוקה לאהבה. ה"ריק" שחשים בבדידות יכול להיות ממוקד גם במי שעדיין לא הגיע. ה"כמו תמיד השארת ריק" יכול להתפרש גם ככמיהה לאהבה שאיננה. הסימפטומים מוכרים: אובדן אהבה
רועי לביא חוזר למזמור לדוד פרק כ"ג בתהילים. דוד המלך מתמודד עם סוגיית ההשגחה האלוקית "גם כי אלך בגיא צלמוות – לא אירא רע כי אתה עמדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני". שורש האמונה בקב"ה הוא אהבת ה´הנצחית לבניו, אשר משענתו,
יש הסבר לתחייה המחודשת של גירלז בנדס ותיקות בארצנו השסועה בימי קורונה? אחרי הסבתות של סקסטה, מקבלים את נשות חמסה, שמזכירות לכל מי ששכח, את "אתה חייב למות עלי" מ-2003 הסוחף. מעולם לא התגעגעתי לחבורה הזו, בטח לא מתתי, וגם
הסלסול של דודו טסה נוגע בתהום העצב. הטון הגבוה מביע מצוקה ותחינה. הבעיה האישית מתחדדת על רקע הכאוס, האווירה העכורה, השטנה, חוסר האמון – "אדם לאדם זאב". ברור: ההצלה, של דודו לא תגיע מהעולם הסובב אותנו. אין הרבה אפשרויות לגאול
נמאס לו מעצמו, נשבר לו לברוח מעצמו, מאויב מוכר. אין לו תיאבון, מתקשה להירדם. השיר מגיע מאושרי אלמוריש, גיים בוי לשעבר, כוכב נולד 7, שלפי הקומוניקט הוא הזמר הבינלאומי המוכשר הישראלי / דרום אפריקני. הנמצא על סף פריצת הדרך הגדולה
אכן: שיר אהבה קטן. יש דמעות, יש גשם. כמה מילים על אהבה, אובדנה, משהו שנגמר/ שנשבר. תסכול. אין מה להתעמק. מסוג השירים שעל הנייר נראים משומשים, שבלוניים. אתה משאיר למוסיקה ולטון להשלים את החסר. נדב דלומי מספק את הצלילים הפנימיים.
ברור שהשיר הרלוונטי לנצח, עושה קאמבק בתקופה הטראומטית הזו. א-מה מה: נאיבי לעולם. אתם יודעים: אני ואתה לא נשנה את היצר הרע, והמהפכה האולטימטיבית תידחה כמו שנדחתה בחמישים השנה האחרונות כמו שלא התרחשה מעולם. מאז שאריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב הוציאו
בדואט מנסים ענת מלמוד ולירן אטיה (מ"הפיל הכחול") לפתח תובנה ליברלית-פלורליסטית ככל הנראה על רקע חברה שמתנהלת בימים אלה על הקצנות וחוסר סובלנות. בגדול אומר הבית הראשון – רק האינסטינקטים הבסיסיים שלך יגנו עליך. הנטיה שלנו להיות מוגנים ולא להעז,
מנין היא באה ולאן היא הולכת? מאיה אברהם כנראה מודעת לאיזו קארמה היא מתכוונת. הווה ועתיד על כף המאזניים. ממה היא פוחדת, מדוע היא מסתבכת, מה היא מנסה לתפוס ולמה היא שואפת? נישאר בערפל. הכי בטוח – בלילה כשהם יחד.
זה הולך חזק בטיק טוק. soon-to-be-viral יש הגבלת גיל? הצחקתם. בני 3 רוקדים עם ג'ייסון דרולו. פאק קורונה. לטס דאנס. דרולו מכיר את הרשת, יודע להעמיד דאנס, דואג לקליפ סקסי מבעיר. ה – uptempo הזה הוא הזמנה סקסית לסיבוב בחדר
האיש פותח מדורי כלכלה כדי לצחוק ממר לבבו. לא בטוח שהניסוח "פורץ בצחוק" מדוייק. חיוך פנימי סרקסטי יותר מתאים. מה זה? ביאוס טוטאל עם כל דבר – מגיע עד מחסור בסקס מזדמן. מתוסכל מעסקים מצליחים של אחרים. איך יוצאים מזה?
"באנו חושך לגרש" הוא שיר חנוכה של שרה לוי תנאי ועמנואל עמירן שנלמד מאז שנות השישים ועד היום בגני הילדים. הוא מסמל את נצחון המכבים המעטים על הצבא היווני ששלט על ארץ ישראל. "באנו חושך לגרש/ בידינו אור ואש/ כל
בשירי אהבה מותר הכל, גם לומר הפכנו להיות שלמים. "שלם" זה משהו מוחלט, מוגמר, ללא פגמים לתיקון. אבל כותבי המילים התרגשו להיות רומנטיים ללא תקנה והלכו על סופרלטיב. הם ציידו את האוהב במילים גדולות מכל אהבה, גם זו שנראית "מושלמת".
קרן פלס כתבה שיר על החמצה רגשית ואומנותית באמצעות הצעה לגבר להשתחרר. היא מדברת על אי הידיעה/ מודעות להתמודד עם החופש שבידינו. השיר נפתח במשפט שנאמר בסיטואציה של גירושין מצד הגבר לאישה – "הרי את מותרת לכל אדם", אלא שכאן
הדמיון הוא רץ למרחקים ארוכים. תן לו להשיג אותך שנות אור. עירא נוסבאום ונדב דירקטור, אנשי "חומר אפל" אינם מתכוונים לתת תובנה – מה מניע לדבר על פגישה בין אנשים פרודים בגלגול הבא. הנשמות מבחינתם הם "חלקיקים", ויש מצב שהם
סאבלימנאל מצא עוד דרך לספר על עצמו בשיטה מגלומנית מוכרת. בין שאר הפרטים על חיים, עבודה, לחצים, לילות בלי שינה, אושר ומוסיקה, הוא השחיל משהו עדתי – ("בכל החיים ראו בי פרסי טוניסאי "שוורצע חייה" מובן!") מנותק, כשהמסר העיקרי הוא
ההורה ההיא עם ההיי חוזרת? עד שלא עלעלתי בקומוניקט של אפרים שמיר (עלעלו גם אתם למטה) לא הבנתי את פשר השיבה לריקוד שייצג את תרבות ההתיישבות והציונות בישראל של פעם. גם הסיפור על "ילד חוץ" בקיבוץ סובל, נדמה לי, מעובש.ה"ילדים
סתם ככה באמצע היום לאבד את הצפון, להביט בתקרה ולחלום. זה מה יש לעדי גיגי בראש? מה הוא רוצה? ?to lose his mind, להשתגע, לאבד את הראש? מהות הרצון מעורפלת, כי מניעיה אינם ברורים. הנרטיב הזה מוגש בקצב איטי, קו
השיר נכתב לפני הסדרה "המרוקאים החדשים" כהתרפקות על הסבתא התוניסאית שמבטאת את האהבה והחום למשפחה בין השאר בתבשילים שהיא מכינה בסירים הגדולים. נזכרתי בזוהרה אלפסיה מהשיר של ארז ביטון, זמרת החצר המוערצת אצל מוחמד החמישי ברבט מרוקו, שחיילים נלחמו בסכינים
יש מצב שמדופרסי קורונה מצטרפים בשירה לשירת המונים אופטימית בשיר הזה? אני רואה את סימן השאלה/ קריאה בעיניהם. אחי, אתה לא יכול לשיר כשאין לך מה לאכול. מצד שני: אלעד טרי חווה רגע של הארה/השראה: חבר'ה, צאו מהחושך, בואו נאיר
אני תמה מה גרם לאביאל קריב לקחת שיר לירי מזוקק כמו "שמח שבאת" מאלבום הבכורה של אביתר בנאי וליצור אותו מחדש בגרסת רוק עמוסת דציבלים. לא מדובר באינטרפרטציה חדשה לשיר, אלא במשהו שנשמע כמו שינוי מין – מהפך של ממש.
מיכל שפירא שרה כמעט בלחישה מגע נשי: "כשהיא באה אליי / כל כך בעדינות האצבעות שלנו מתמזגות / ועושות את מה שהן יודעות הכי טוב ללטף וללטף / ובכל זאת להעז בזהירות" המוסיקה – מוסיקה של השקט. הטון – הורג
איך כותבים שיר חדש? יוצאים לדרך בלי מטרה. החיים מסביב נמשכים כרגיל, אתה סוטה לנתיב אחר, נשען לאחור, מפעיל טייס אוטומטי. תן לרמזורים ולתמרורים להשתתף בבריאתו של שיר אהבה פשוט. יש מצב, שיצא לך משהו מזה: "אַחֲרֵי הַכֹּל רַק שִׁיר,
