סינגלים שעושים רעש

נרקיס הלכה ישר עם השיר הזה? ממש לא. דייסת מלל לא קטנה. מערבבת תורה, עניינים אישיים (כאב שמחזק), דימוי ציבורי (מה חושבים עליה) וצדקנות מוסרית (תלך ישר) וכל זה עם הומור ילדותי מטומטם – "תלך ישר/ אל תשקר / אם

אומרים החלום ושברו. אפשר גם – החלום ונחמתו. הא בהא תליא. הצער על אי הגשמתו, הפיצוי בהזייתו. טהיר קורן שראת מאווייו:  חולם להופיע מול קהל, למצוא אהבה. החלום הוא  מקור פיצוי על התסכול. מתנחם בחלומו. במסגרתו הוא רואה את אהבתו 

תן למחשבות של נווד המדבר לזרום באפיק נוח ונגיש.  אל תחפש תובנות חיים עמוקות. זה החופש שרץ בין השורות בטון שווה נפש. הזריקות המדברית היא תורת חיים בפני עצמה. מהותה? – "עניין נפתר כאן במדבר/ מבלי שנעשה דבר". רן אמבר

המצב התודעתי אומר: הפנטזיה של חיים בצפון הפכה מציאות מבאסת של תחושות ניכור. ("רפואה סוג ד'… אותו ראש עיר כבר שלושים שנה). נפתלי קון מעלה את התובנה לכביש הראשי לא רק לטובת מזדהים מדופרסים מהצפון, אלא בראש ובראשונה למיטיבי נהיגה

זה סיפור אהבה שנולד מארבע ידיים המנגנות על פסנתר. סופו ידוע מראש. נותב לעונת החורף. יציר דמיונה של סיון טלמור, שכמו סימנה למלחין אלעד עדר את קווי המתאר המוסיקליים  היפים שלו. כיוונה אותו חלקת האדמה הלירית שלה. נמצאת בתוכו בטון

השיר נפתח בקולות תפילה בנוסח תימני, אווירה שאסי אברג'ל יוצק לתוך שירו המכניסה לבית כנסת, תרצו – בנווה צדק כולל הקונוטציות העולות מהשם ר' שלום שבזי. מה הקשר? האם אסי מנסה להתחבר לשורשי האמונה היהודיים?  סיפור השיר אינו מוליך לשם.

מה קורה? מה זה ה"משהו" הזה? במה נוגעים? למה מתחברים? שירה של עדית פאנק משאיר בערפל תחושתי.  אולי זו טיבה של שירה, שבה הנסתר מכיל את מה שלא לגמרי גלוי, ותן לדמיונך להשלים. מה שברור הוא שיפעת בר סלע בלחן

הדביקו למתחרה מה"הכוכב הבא" טקסט מבולבל, שהוא, ככל הנראה, לא מבין מאין נפל עליו. מה הקשר בין "להחזיק הכל בבטן" ובין ה"שקרים בעיר הזאת? האם הוא מזדהה/ מתחבר עם משפט כמו – "אני לבד מחפש נחמה בבעיות של אחרים". מה

"בסוף נציל את העולם/ אבל לפני נתחיל בנו",  שרים דודי בר דוד וחיים ישראל. למה להמתין עם הצלת העולם לסוף? אם אהבה תציל, אי אפשר להתחיל מיד?  מה הכוונה ל"בנו"? מי זה העולם אם לא אני ואתה וכולנו? משרבטים מילים

ספרתי 14 "זה" בשיר, ואני מנסה לרדת לכוונת הכותב בשימוש המרובה במילה הזו.   האם ה"זה" הוא ה"ריקנות" שממלאת את חיי או משהו חמור יותר? כיוון שכהן "לא מחפש למלא מה שחסר", ומעדיף לרקוד "את זה", אני משאיר את השאלה פתוחה

אורי בסון נשכב על ספת הפסיכולוג של עצמו לחשבון נפש. הבנליה של מהות הגשמת החלום קורמת עור וגידים, כשההשראה נחה עליך. פתאום  יש מסקנות, כמו אחיה יותר טוב כשאלמד לאהוב ו..לא הקשבתי לעצמי שנים, יש קלישאות כמו – את המחיר

רבים מודאגים באופן מתמיד ממה שאחרים חושבים עליהם. אצל לא מעטים מדובר בחשיבה אובססיבית הנוגעת אף לדברים קטנים וחסרי חשיבות או לדברים לא ריאליים בעליל. דויד חברון כתב שיר על התסכול הזה. אצלו הוא מתנקז למוסיקה: "ורוב הזמן ניגנת אקורדים

ישי לוי מבקש סליחה עם כניסתה של השנה החדשה והימים הנוראים הממשמשים ובאים, וזו הזדמנות להלל ולשבח את האל כמלך, ולהרחיב את המטפורה באמצעות "ארמון לשוב אליו". לאיזה מלך מתכוון? מלך הכבוד, מלך המשיח, מלך העולם, מלך מלכי המלכים? לא

לא תמיד נולד שידוך טובים-השניים-מן-האחד. זה קורה כשהלבבות השרים מתנים אהבים. כששני קולות חוברים "לכתוב" מחדש שיר, הם מולידים לעיתים מומנטים מרגשים. תן לצלילים ללכת במקום התובנות. תן לרגש להשיג אותך. רצוי להגיע בלבבות הומים. זה מה שארע לעומר אדם

עדן חסון מתגעגע לתמימות.  איבד אותה בגלל "העולם הזה" . למה התכוון? מה הבעיה עם "העולם הזה"? מה מהות התמימות? סתם נאיביות של ילדות,  דמיון של עולם טוב יותר – ללא הכאב והציניות שפוגשים בעולם המבוגרים? אני "חופר" לו, כי

מירב הלינגר שרה שיר עצוב על הליכה לאיבוד בתוך עצמה. הכל אצלה כביכול הסתדר "אבל הבית בוער מבפנים". השאלות הנצחיות הקלשאתיות ("מי אני") לעולם אינן נענות.  הנסיון למצוא תשובות  בחיק האמונה – גם הוא אינו צולח ( "לא מצליחה לעבוד

הוא מתגעגע ללילות באמסטרדם או מנסה להשתמש בזיכרון כדי להחזיר לעצמו את אהובתו? לא ממש מסקרן לדעת. תשאלו מדוע? כי שיר האהבה הנכזבת הזו נשמע כמו הרבה שירי אהבה אינסטנט במיינסטרים הים תיכוני המקומי. לא הגעתי עם לירן דנינו לאמסטרדם,

אייל גולן מצטרף למזמרי השירים האמוניים. זהו שיר עידוד לחלש המתחזק. דבר אל האל, אל תישבר, תהיה חזק, שמור על עצמך, אל תפסיק לחלום, כי אתה תמיד תהיה יחיד ומיוחד. גם בימים קשים אתה לא לבד. יש שירימו גבה מגחכת,

מה עובר לו בראש? מה יש לו לספר? תנסו לעלות על זרם המחשבות של כפיר בסון. מה הסיפור שלו? אין לו סיפור. רק ביאוס. קול מסטול שר שהוא  "מוותר", הזמן שלו "מתקצר", רואה "עננים מאבן", מבקש לא ליפול.  והנה –

לא  הייתי מתחיל שיר זכרון טראומטי במילה האקראית והשטחית "זוכרת". הסיפור שבשיר הוא הרי הרבה יותר מאשר להיזכר באירוע מן העבר.  הוא טבוע בנפש. הוא הרבה יותר קשה מאשר זיכרון מעורפל. סודות שהשאירה בתוך שיחים, "שרידי קטל חלודים", סיפור אישי

מה, אנחנו הולכים שוב לבחור את הפחות/ הכי  מושחת מהמושחתים? לא נשבר הזין? שבק ס' חוגגת הופעה בראשון, ובעקיפין מעלה את השאלה: מה נשתנה פה? ביידיש אומרים – גורנישט מין גורנישט. אותה השחיתות, אותם המושחתים, "תגנוב, תחמוד, שקר, תבגוד, תבעט,

שיר שמתחיל כביקורת על תופעות חברתיות וטורי הרכילות מנסה להיות גם שיר קנאה לאהובה וחיפוש אהבה. הכותב (משה בן אברהם) העמיס על אייל גולן שיר לא קוהרנטי. הבנאדם זאב בודד, מחפש אהבה כמו כולם, נפגע מאחת שעושה לו בלב "גיהנום",

מה רוצה הראל קיי? לתת לאחרים, להנות מאור החיים, לקחת ממה שהחים נותנים. בשתי מילים: הכל טוב. בשלוש: זה-מה-יש, והיש הוא לא קטן. אל תחפשו משהו אחר. תסמכו על הצד הבהיר של החיים. Always Look on the Bright Side of

פרט לכך, שהוא זקוק לה דחוף, הוא חייב את הקפה על הבוקר. מה דה פאקינג הקשר? ליאור נרקיס את משה פרץ מוכנים להוציא את הקפה מהשיר? כל השאר – אין בעיה. יתנו לה את הלב אפילו בחינם, ישירו לה את

אופיר אלחייני שר שיר התחזקות. המילים – פשטות ההבעה. ההבעה כנה. המוסיקה מתקשטת במזרחיות יפה בצליל ג'מבוש ועוד. המארג אינו האינסטנט שמקבלים בז'אנר הים תיכוני. הסיפור הנדוש יכול לשמש כמעט כל אדם שעבר תהליך. המשבר, הכאב, ההתחזקות. אצל אלחייני הוא