זו ילדותו השניה של אהוד מנור ז"ל כפי שכתב מתוך התבוננות אמוציונאלית בבתו. "ילדותי השניה" הוא גם שם אלבומו של מתי כספי שיצא ב-1984. השיר עבר תלאות עד שהגיע לגרסתו הסופית: באותה תקופה התגורר כספי בשכנות ליוסי בנאי ז"ל. הוא
מתי נגיע למצב לשיר what a wonderful world?. השנים האחרונות (קורונה, מלחמת שבעה באוקטובר) דורשות ריסטרט ותקווה, התקווה היא מן הסיבה שהשיר הזה ממשיך להיות נדרש וזוכה לכיסויים רבים כמו זה של רד בנד ורונה קינן שחברו לגרסה של להיט
אתחיל ב"איך קוראים לאהבה שלי". זה לא מזרח תיכון חדש. זה אינו רק מצטלם כמו מלחמה. זוהי מלחמה. יותר משבוע. יכול לבוא אסון. ייאוש, אבל עדיין תקווה. אני מקשיב שוב לשיר הזה, שנה וחצי אחרי השבת השחורה בעוטף. .והמלחמה עדיין
מירי מסיקה שרה בערבית ובהשראה של מוסיקה ערבית באלבומה החדש, "אלוהי הדברים הקטנים". האלוהים שלה לא השתנה, הוא לא נהיה לפתע אוריינטאלי, אבל אני רק יכול לנחש, שיש מי שלחשו על אוזנה את השם "דיקלה", או שהיא הבינה בעצמה לאן
אני רואה ושומע את ארקדי דוכין בהופעות מאז שעלה על במה. לא מעט שנים. מעולם לא היה דברן גדול שלא לדבר על בדרן. לא איש של סיפורים בין השירים, לא שיחות ארוכות עם הקהל. כמה מפתיע: עם הפילהרמונית זה קרה
הביטוי "אמא אדמה" הוא מן השכיחים יותר בספרות ובשירה. האדמה "ילדה" את האדם ואת החיות. האדמה מצמיחה, וכדי שהיא תצמיח יש להשקותה במים. את האדמה עובד האדם כל ימי חייו. היא מחזירה לו. מצד שני, האדמה היא מחוז הפחד והתשוקות
“נגד הרוח” של שלום חנוך הוא אחד השירים המזוהים ביותר איתו – לא רק בגלל הלחן והביצוע, אלא משום שהוא מזקק את דמות הנווד העירוני, הבודד והעקשן, שחנוך בנה לאורך הקריירה. השיר נפתח בסצנה קולנועית מובהקת: שעה מאוחרת, רחובות ריקים,
האב הבן ורוח הרוטס. הבן הגיע. כל השאר – פחות. אתה לא באת לבוב מארלי, אמר לי מישהו. אתה באת לזיגי. הבן זה לא האבא, וגם הרוח לא רוח פרצים. אמרתי לו: אתה צודק. למה להטיל על הבן את כל
המוזיקה של Taraf de Haïdouks (טאראף דה היידוקס) מייצגת אחד הביטויים האותנטיים, הסוערים והחיים ביותר של מוזיקת הצוענים מהבלקן. זהו הרכב רומני ותיק, שמצליח לשמר מסורת עתיקה ובו־בזמן להנגיש אותה לקהלים ברחבי העולם – מבלי לעדן, לרכך או "למערב" אותה
אני מסכם 25 שנות הופעות של משינה: בהופעה כזו עוד לא הייתי, והייתי יותר מאשר בעשר, כולל הראשונות, האחרונות, האיחודים. מה ערב מערביים? האם אתה (אני) בטוח שזה הערב הכי מענג שקיבלת ממשינה? אחת מהשתיים: או שזכרוני מטעה אותי (בכל
הילדים שלנו גדלים כל כך מהר, שלפעמים זה נראה כאילו הזמן פשוט נעלם והעבר הוא רק זיכרון מרוחק שכבר קשה לזהות. עילי בוטנר את ארקדי דוכין את רוני דלומי מתרפקים במנגינה חמה ומפעימה על ימי ילדות. בזיכרון הכמעט קולקטיבי הילדות
תוכננה הופעה אחת של מרינה בפסטיבל. הטלפונים צלצלו בלוחצת. הודיעו שהכל סולד אאוט. איך מתגברים על הלחץ? פותחים הופעה שנייה, שישי אחה"צ. תוך דקות – כל הכרטיסים, נו הבנתם. מה? מה קרה? אני הגעתי להופעה של שישי בלילה להבין על
תסרוקת האפרו הענקית כמעט הסתירה את פניה היפות. נראית קטנה, רזה ושברירית, אבל בעוצמה שלה – ממלאת את הבמה, נתמכת בריתם סקשן וזמרות ליווי שלוקחים אותה כמעט לכל המחוזות הסגנוניים מהקשת המרהיבה של המוסיקה השחורה הותיקה מהגוספל הכנסייתי ועד המקצב
"הערב בעברית", היא אומרת על הפתיחה בחיוך כבוש. "לא בדיוק הכנתי משפטים, אבל אולי בהמשך". אחרי יעל נעים כמעט שכחו כאן את קרן אן. גם היא עשתה קריירה בצרפת. אם התקשורת מחפשת בנרות "גאוות ישראליות", קרן אן (37) לא פחות נותנת
הדג נחש שירת הסטיקר אמני המוסיקה המקומיים כנראה התרגלו למציאות בה אתה יכול לצרוח, אבל שום דבר כבר לא יזיז. האידיאל שהמוסיקה תפתור כל בעיה נשמע היום יותר נאיבי מאי פעם, אבל לחגוג – ואללה, בכייף. אולי מהחגיגה תיפתח בסוף
אנחנו העולם. ביחד אנחנו האחד-עולם. Together We Are The One. שיר פתיחה. המילים, המוסיקה חיברו לי את ההמנון ההוא של מייקל והסטארים להמנון החדש של אינדיה ארי את עידן רייכל. מוסיקת עולם? אחרי הערב המחניף הזה, אין לי מושג מה
"כי שירי הוא משב הרוח. חלוני הפתוח. מעיין כוחי. צחוק ובכי. קץ ייסורי… אני בבית", כתב אלון אהל על הלוח המחיק שקיבל. המילים מתוך "שיר ללא שם", שהפך מזוהה עמו מאז חטיפתו. לדברי משפחתו, זה היה השיר האחרון שניגן בפסנתר
אמיר דדון משדר עוצמות פנימיות במונולוג על-עם עצמו. יש מצב לא טוב של עצב וטירוף, אבל הייאוש ניגף בפני ההיגיון והתקווה. יש מקום להתחיל מהתחלה – "כמו לנשום בפעם הראשונה", וגם "אני כאן לא מתבזבז יותר" – עידוד עצמי בלשון
שנים שלא שמעתי בעז שרעבי. חולון של ימי זמר החליטה לתת לו פרס. הזדמנות טובה לקפוץ כדי לברר אם אצלו הכל בסדר. אז קודם כל – הכול בסדר ומצוין. קולו כתמול שלשום. זמר ענק. נשמתו רצה לפניו. סלסולו קורע נשמה. השירים
פרפרי התעתוע של ערן צור ממשיכים לחוג ולהיעלם. זהו אחד משירי האהבה היותר מיוחדים שנוצרו במוסיקה המקומית. חותמם – לנצח. שיר על אשליית האהבה לרגע. לרגע מתעוררת האהבה בדמות צבעים חיים, שלפתע מתכהים. האהבה וחמקמקותה. לפתע היא כאן – אבל הייתה כלא
זה שיר עוצמתי, כמעט אלים רגשית, ובדיוק בגלל זה הוא כל-כך Nine Inch Nails. הניתוח של “Alive As You Need Me To Be” חייב להתחיל מהגוף לפני הראש, כי זה שיר שמרגישים לפני שמבינים. השיר מתאר חוויה של אובדן שליטה
את מיכה שטרית הגדירו ה"לו ריד" המקומי. ההשוואה אינה מוגזמת, כמו ריד, אי אפשר לחשוד בו שהוא למד פיתוח קול. כמו ריד הוא בלתי אמצעי ולא ממש "שר", אלא משגר את טון המחוספס נטו. הטקסטים לא עוזרים לקבל תעודת זהות מסוימת של
כנראה עבר על דודו טסה יום קשה במיוחד, שיצא לו שיר עצב כזה, כל כך נוגע ומגיע. זה המינור היפה הזה, שמגיע ממקום מאוד עמוק. זה הטנור המסתלסל הזה שמחלחל ונכנס למקום לא פחות עמוק. שיר פשוט, לכאורה. הימים בחיינו
סיבוב ההופעות “Let’s Dance” של ריטה, ממשיך לתוך 2026. זה לא סתם עוד מופע – זהו מהלך משמעותי בתוך אחת הקריירות המוצלחות בישראל, גם כשנמצאים בגיל 63. ריטה מתעדכנת ברוח הזמן, מגבירה את הסערה הנושבת במפרשי השירים הישנים שלה. הטקסטים הופכים
הקליפ מציג את אלבום האולפן ה-49 של פרנק סינטרה שיצא בשנת 1967 המוקדש לבוסה נובה. בשנות ה-60 צבר סגנון הבוסה מעריצים בקרב קהל אוהבי הג'אז והפופ. סינטרה הקליט את האלבום עם המלחין הידוע ביותר של הסגנון אנטוניו קרלוס ז'ובים. באלבום
“כתוב על הקיר” ששר הראל סקעת הוא שיר שנע בין קלאוסטרופוביה להתפרקות משחררת, ומקבל את שיאו בהפיכה לדאנס-טראנס מרקיד בניצוחו הדי־ג’יי איתי גלו. זה מעבר סגנוני.שמעצים דרמה נפשית שמתרחשת דרך הקצב. הטקסט מתחיל במרחב סגור מאוד. התחושה כמעט דיכאונית – חיים
השבוע, כשנודע על מותו של ברט בכרך, נזכרתי בביצוע אלמותי של השיר "אלפי" של סטיבי וונדר בטקס פרס גרשווין של ספריית הקונגרס לשיר פופולרי שנערך בחדר המזרחי בבית הלבן מול הנשיא ברק אובמה וברט בכרך עצמו. זה ביצוע שמגיע ללב
כמה פעמים התאהבתם בשיר הזה מחדש? מצד שני האם ניסיתם לרדת למשמעותו? מדוע המקום הרחוק הזה (בקצה השמיים בסוף המדבר) שקיימת בו – דאגה (חיובית) הוא עלוב ומשוגע? יהונתן גפן – הכדור אליך. הדאגה של הדואג היא כפולת משמעות –
רוזה ROSÉ, הזמרת הדרוםצ קוריאנית, עשתה היסטוריה בטקס פרסי הגראמי בביצוע ללהיט APT יחד עם ברונו מארס. השניים התאחדו שוב כדי להגיש גרסה עתירת אנרגיה לשיר המצליח שלהם משנת 2024. השיר היה הסינגל המוביל מתוך אלבום הסולו הראשון של כוכבת
ממשל טראמפ תוקף את ברוס ספרינגסטין על השיר Streets Of Minneapolis התוקף את הרשות הפדרלית בארצות הברית (ICE), שאחראית על אכיפת חוקי הגירה ומכס, העוסקת במעצרים, גירושים, ומאבק בפשיעה חוצת גבולות. השיר (צפו למטה), שיצא ביום רביעי (28 בינואר), נכתב
