בראד מלדאו, כריסטיאן מקברייד ומרקוס גילמור, שלושה מהמוזיקאים המשפיעים ביותר בדורם, חולקים במה לערב של ג'אז באודיטוריום צ'נרי בקלמזו, מישיגן. האמנות המשולבת שלהם היא כמעט אגדית, כל אחד מהם מביא שליטה ייחודית בכלי שלו. מלדאו ((Brad Mehldau)) הוא מספר סיפורים
מי שמכיר את הסגנון הדחוס והקשה שהפסנתרן מקוי טיינר טיפח מאז שנות ה-70 ואילך, עשוי להיות מופתע ממה שהוא שומע ב-Inception. זו הזדמנות לשמוע טיינר הצעיר נשמע מחוץ לגבולות הרביעייה הקלאסית של ג'ון קולטריין של שנות ה-60 המוקדמות; הוא חושף
צריך להצדיע לסקסופוניסט לי קוניץ בן ה-87, שבגילו עדיין מתרוצץ בעולם ומוכן להגיע לכאן באמצע מלחמה כדי למלא חלל בעקבות הביטול של טרנס בלנשרד. קוניץ, שהשתתף בתשיעייה המפורסמת של מיילס דיוויס, שהקליטה את יצירת המופת "Birth of Cool", ניגן ב-2010
מה מאפיין פסנתרן ג'אז אולטימטיבי? יכולת אילתור יוצאת דופן – לבנות סולו מקורי, מוזיקלי, מפתיע, בתוך זמן-אמת. שליטה הרמונית עמוקה – לדעת "לשבור" ולבנות הרמוניה בדרכים יצירתיות. קצב פנימי יציב (Time Feel) – לנגן באופן "נושם", דינמי, עם תחושת גרוב
רוצים לשלוט בצלילים מלאי הנשמה של הבלוז? בשיעור הזה, ג'ון בטיסט משתף את גישתו הייחודית ליסודות הבלוז, החל מהסולמות החיוניים שתצטרכו להכיר ועד לקצב ולתחושה שמעוררים את הנגינה שלכם לחיים. בנוסף, קבלו הצצה מבפנים ל'סולם בטיסט' – הכלי הייחודי של
שילוב חזק: הזמרת דיאן שור עם הביג בנד של קאונט בייסי. במה שעתיד להיות הופעתו האחרונה של גיטריסט הקצב הוותיק פרדי גרין, שור ותזמורתו של בייסי (בניצוחו של פרנק פוסטר) מבצעים חומרים הכוללים את הסטנדרטים שלה (כגון "Deedles' Blues" ו-"Climbing
עבור אנשים רבים המוזיקה של הפסנתרן דייב ברובק הייתה מעין מבוא לג'אז. מוזיקה נגישה, רעננה ופופולרית מאוד. הוא זכה להערצה בזכות סגנונו הייחודי: הבלוק-קורדס (*), המשקל האסימטרי (5/4, 9/8) והתזמון הסינקופטי הזוויתי. המבקרים שיבחו מאוד את ההרכב האוונגרדי הראשון שלו,
בחרנו 10 זמרות ג'אז מדהימות שעיצבו את הז'אנר והשפיעו על דורות של מוזיקאים ומאזינים. קשה לבחור רק 10, אבל הרשימה הזו היא של זמרות ג'אז שנחשבות באופן נרחב לגדולות ביותר בכל הזמנים, בהתבסס על השפעתן, כישרונן והמורשת המוזיקלית שלהן, זמרת
האלבום המתחיל עם אחת מהפנינים הפחות מוערכות של שנות ה-60, התאמה מרגשת בין הטנורים סוני סטיט ופול גונסלבס. זהו סט ג'אם סשן הנקרא על שם "Salt and Pepper" בלוז לוהט בקצב בינוני. שני הטנורים התחרותיים נמתחים על "S'posin'" ו-"Perdido" ארוכים.
הדואט בין נגן כלי הנשיפה ואיש ההקשה הוקלט בשנת 2000 בפסטיבל TAMPERE בברלין. לכאורה, דואו נגנים מצמצם את מרחב האפשרויות המלודיות והקצביות, אבל אצל סורמן את דג’ונט, התוצאה נשמעת כמו רביעייה. השניים הצליחו בריכוז רב להגיע ליצירה משותפת בהופעה חיה.
האלבום Alma Libre הממוקם בסצנת הג’אז הלטיני, נוצר בשיתוף פעולה בין שלושה מפיקים עטורי פרסים: אלכס סינו, טרי היימאט וריצ’רד בראבו, ומציג שילוב עשיר של קלאסיקה, ג’אז וצלילים לטיניים מודרניים. משתתפים מרכזיים ארטורו סנדובל – חצוצרן קובני-אמריקאי עטור 10 פרסי
ג'אז ישן הוא מתכון לשילוב של נוסטלגיה ובידור. מסורת ניו-אורלינס מנצחת כשמדובר בסידני בשה. שומעים את צליל הסקסופון סופרן של אוליביה פרנק ונזכרים בלהיט ישן שנקרא Petite Fleur -"הפרח הקטן", שהסקסופוניסט סידני בשה הקליט עם תזמורת, קלוד לותר בפריז ב-1952. ההרכב שהגיע מצרפת
פסגת היצירה של החצוצרן, אלבום שמאפיל על כול יצירותיו של מיילס דיוויס, וגם אלבום מאסט בז’אנר הג’אז. רבים רואים ב – Kind Of Blue אלבום הג'אז הטוב של כל הזמנים. האלבום מ – 1959 מסמן נקודת המפנה הגדולה בהיסטוריה, כמו גם
ברנפורד מרסליס טען כי המוסיקה שיצר בשמונים הייתה הכנה דידיקטית להמשך. עכשיו הסתיימה תקופת הלימודים. 10 דקות של "ריקוויאם", אומרות לא מעט על עומק של בגרות, על בעירה פנימית. מצד שני, ב"אליזיום" זה הג’אזיסט שיודע לשתף את הנגנים במיומנות עליאית,
“The Very Thought of You” הוא סטנדרט ג’אז ובלדה רומנטית שנכתבה ב-1934 על ידי ריי נובל (Ray Noble). השיר זכה לאינספור ביצועים – מנט קינג קול, פרנק סינטרה, אלה פיצג’רלד, בילי הולידיי ועד רוד סטיוארט, שיר של יופי רומנטי פשוט
Look Out!, אלבום הבכורה משנת 1960 של נגן הסקסופוניסט הג'אז סטנלי טרנטיין, (Stanley Turrentine) שיצא בקרוב בסדרת הויניל הקלאסי של Blue Note, המבטיחה "הוצאה מחודשת לאודיופילים מהמיטב בג'אז מאז 1939". טרנטיין ידוע אולי בעיקר בזכות עבודתו הענפה בתחום של הסול-ג'אז-בלוזי
אתחיל בחלק השני של הערב: וואו! שמענו דואט של שני נגני סקסופון טנור אמנואלה צ'יזי האיטלקי ועמית פרידמן הישראלי – בחגיגה אמיתית, תחרות ידידותית, קרב סולואים, שיחה מוזיקלית כיפית. בתולדות הג׳אז יש המון דוגמאות מיתולוגיות ל"קרב" הזה, כי כששני טנוריסטים
האלבום "Bewitched" של הזמרת Laufey של שיצא ב-8 בספטמבר 2023, שבר את השיא של Spotify להופעת הבכורה הגדולה ביותר של אלבום ג'אז, והשיג למעלה מ-5.7 מיליון סטרימינג ביומו הראשון. הסינגל המוביל של האלבום, "From the Start", צבר למעלה מ-167 מיליון
אמנואלה צ'יזי Emanuele Cisi, אחד הקולות הבולטים ביותר בסקסופון טנור בסצנת הג'אז האיטלקית והבינלאומית של ימינו, מגיע לישראל לשתי הופעות בערב אחד (9.4) במרכז המוסיקה ביפו. צ'יזי פרץ לתודעת עולם הג'אז כשזכה בפרס "כישרון השנה" של מגזין Musica Jazz באיטליה.
בהשוואה לאלבומי טריו שפט מת’יני עשה בעבר, "טריו 99-00" מסתמן כאחד הבוגרים-מסוגננים-אלגנטייים שלו ביותר במסגרת שלישיות. אמנם הפעם זה לא טריו עם שמות כהיינס והולנד, אבל בילי סטיוארט בתופים והבסיסט לארי גרנדייר לא נופלים מהותיקים. מת’יני מציג הפן הג’אזי הטהור,
היא מוכרת דווקא ככוהנת הגדולה של הסול. מי שישמע אותה בדיסק הזה, חידוש של תקליט מ-1966 פלוס שניים חדשים, יבין כמה נינה סימון היא גם מלכת בלוז בלתי מוכתרת. הנה שיר שתקחו לאי בודד My Man Gone Now של גרשווין.
Ben Webster and Associates הוא סשן שהוקלט ב- 1959. בולטת בו הגרסה בת 20 הדקות של "In a Mellow Tone" של אלינגטון – מפגש ענקים של הטנור בן וובסטר, קולמן הוקינס ובאד ג'ונסון בתוספת החצוצרן רוי אלדריג' המנגנים את הקטע
לפני שהגעתי למרכז המוסיקה ביפו לשמוע את נגן הג'אז, טד רוזנטל, האזנתי לאחד האלבומים הבולטים שלו – Impromptu – עיבודים של יצירות קלאסיות לג'אז. נראה שפסנתרני ג'אז בעלי הכשרה קלאסית מחזיקים בארגז כלים גדול מנגנים שאין להם המיומנות הזו, והם
זו אחת ההקלטות הגדולות בכל הזמנים בג'אז, הטון של ג'ון קולטריין, תמיד מדהים, שופע ועגול במיוחד כאן. האלבום יצא ביולי 1964 בלייבל Impulse. לצד קולטריין על סקסופון טנור, מנגנים מקוי טיינר (פסנתר), ג'ימי גאריסון (קונטרבס) ואלווין ג'ונס (תופים) יצירות מקוריות
ת'לוניוס מונק היה מאלתר מבריק, השתמש בחוש הקצבי המדהים שלו ובכושר ההמצאה ההרמונית שלו כדי למצוא אפשרויות חדשות ביצירות או בסטנדרטים שלו תוך נגיעה במעיינות הסגנונות של פסנתר הבלוז והג'אז המוקדם. ."לבד בסן פרנסיסקו", האלבום Alone in San Francisco יצא
אפשר לומר שיש דבר כזה "ג'אז איטלקי" בהקשר שתמיד יהיו השפעות מקומיות על שפה אוניברסלית. לג'אז בביצוע מוזיקאים באיטליה יש מאפיינים חזקים של סגנונות ג'אז מסורתיים ומודרניים, לפעמים נשמע השפעה ים תיכונית או עם השפעה עממית של צפון איטליה. וזה
לסט הדואטים הזה, הפסנתרן דיוק אלינגטון חבר לבסיסט ריי בראון בנגינה שמזכירה את עבודתו של דיוק עם ג'ימי בלנטון שלושה עשורים קודם לכן. למעשה, בראון נכנס לאולפן עם אלינגטון כדי לחלוק כבוד לאליל שלו. הדואטים שלהם מהדהדים את אלה המפורסמים
"I Love You, Paris" מתגמל את המאזין כמעט בכל גזרה ובכל דרך. הקצב והפילינג של שירלי הורן הם שלה כאילו המציאה אותו, הפסנתר שלה מנגן בהשראתה, והכי חשוב, השירה שלה שקטה, אך אינטנסיבית לעומק. מאלבומיה הנפלאים, מנבחרי אלבומי הג'אז הגדולים.
אחת ההגדרות הראשוניות והמקובלות ביותר של הג'אז היא "אימפרוביזציה מוסיקלית קולקטיבית" היינו – "אלתור קבוצתי". אלתור על מה? הנגנים לוקחים נעימה כלשהי ויוצאים לדרך. האלתור הא נשמתו של הג'אז, אולם האלתור הוא בסופו של דבר גם קומפוזיציה – יצירה. כל
קני בארון, מבכירי פסנתרני הבופ, תפס ראש קליל כביכול על מוסיקה ברזילאית עם השלישיה שלו ( Trio da Paz) , אבל כששומעים את העיבודים, מתברר שהוא הציב לעצמו אתגר משמעותי. אני שומע את אילתורי הגיטרה האקוסטית המסחררים של רומרו לובמבו,
