אני מגלה את עומר אביטל כל פעם מחדש. כל אלבום שלו הוא עולם יצירתי חדש של ג'אז מלודי, כזה שהוא גם אוריינטאלי וגם אמריקני וגם ישראלי. Abutbul Music שהוקלט בצרפת בסוף 2015 עבור הלייבל היוקרתי Jazz Village – הוא כזה.
ככה מעריציו הרבים אוהבים לשמוע אותו: סולידי, ידידותי לאוזן, לירי מאוד, מלו. הקו פופוליסטי: הפתיחה "הגטו" היא סגנון מובהק של "סנטנה", עם אלמנטים פאנקיים של ג’ו סאפל בקלידים החשמליים. גם "אל באריו" ממשיך את הרוח הלטינית, ובנסון כהרגלו "מתחרה" עם
אחרי ששומעים ג'רי מאליגן, מתאהבים בבריטון סקסופון. את התקליט הזה אני שם מדי פעם כדי להתענג נטו. הוא נשמע כאן הרבה יותר טוב מאשר באלבום "Birth Of The Cool" משנת 1949,בו מאליגן ניגן לצד מיילס דיוויס. אני מניח שתוספת של
מונק מוגש קצת אחרת בטעמו של הפסנתרן המחונן מפנמה. דיזי גילספי ווינטון מרסליז הכירו בכישרון הצעיר. פרז מחפש קומבינציות הרמוניות חדשות, והעיבודים שלו נושמים ותוססים, מוגשים ברוטב מרוכז מאוד של מקצב לטיני. פרז לא עושה שריר להראות טכניקה מהממת. הוא
רוי היינס (Roy Haynes), מתופף הג'אז, אחד המוזיקאים האחרונים שנותרו בתקופת הסווינג והביבופ של הג'אז, מת בגיל 99. בתו לסלי היינס-גילמור אמרה שהוא מת בעקבות מחלה קצרה. היינס נחשב לאחד המתופפים המקוריים והמגוונים ביותר, עם קריירה ארוכה שנמשכת למעלה מ-70
השם "וירטואוזי" אינו משקר. הפסנתרן היפני מאקוטו אוזון והויברפוניסט האמריקאי גרי ברטון עלו על מסלול של חיבור בין ג’אז לקלאסי ופנו לאוטוסטרדה. למעשה, זה ניסיון של מוסיקאים מדורות שונים, מסגנונות שונים לתת לקלאסי טאץ’ מיוחד, ג’אזי אבל עם נגיעות בברזיל,
כתבתי בביקורת על האלבום "תה בשניים" (עם אלי דג'יברי) שאלון אולארצ'יק צריך לצאת מהארון המוסיקלי שלו ולהצהיר קבל עם ומעריציו: אני זמר ג'אז, וזה סופי. מי שמבקש הוכחה, שיקח את הדיסק הכפול הזה. חבורת נגנים התכנסה סביב אולאר'ציק כדי ליצור
קווינסי ג'ונס, המוסיקאי, ענק הבידור האמריקאי , שעבד עם כוכבים מפרנק סינטרה, ריי צ'ארלס, ועד מייקל ג'קסון וויל סמית', מת בגיל 91. היחצן של ג'ונס, ארנולד רובינסון, אמר שהוא מת ביום ראשון בלילה בביתו באזור בל אייר בלוס אנג'לס, מוקף
האלבום של הסקסופוניסט האמריקאי דקסטר גורדון, שהוקלט בשנת 1963 נחשב לאחד מאלבומיו הטובים ביותר. האלבום הוקלט בפריז עם הרכב יוצא דופן של נגנים אמריקאים, בהם הפסנתרן באד פאוול, הבסיסט פייר מישלוט, והמתופף קני קלארק. גורדון, שנודע בנגינת הבי בופ והארד
מאט קולר מה – AllMusic: "בעקבות הופעתו בסרטו של סטיבן ספילברג The Terminal (*), הסקסופוניסט בני גולסון מציג טרמינל 1 עם עוד מהלחנים המתוחכמים והסווינגים שלו. סקסופוניסט הטנור יליד פילדלפיה שנפטר השנה (2024) היה כוכב מרכזי בעולם הג'אז – כחבר
איך טדי אדוארדס (סקסופון טנור) יצר אלבומי ג'אז סולידיים מצויינים? תאזינו כאן. האלבום הוא טריו עם סקסופון, תופים (בילי היגינס) ובס (כריסטיאן מקברייד) , והוא נשמע ממש טוב.זוהי תערובת סטנדרטים וכמה מקוריים של פעם באלבום הזה. המוסיקה די רגועה ונינוחה,
ג'ון פטיטוצ’י, וירטואוז הבס האקוסטי והחשמלי, הוא גם יוצר ממדרגה ראשונה. הפעם הוא כינס כמה ענקים כדי לתת למוסיקה שלו ברק וליטוש, אנרגיה וגם אמוציה. עשרה קטעים בדיסק, ולפטיטוצ’י תמיד יש משהו לחדש. הצליל בין אקוסטי לאלקטרוני. ושימו לב להרכב
בלוזט "Bluesette" הוא סטנדרט ג'אז שנכתב על ידי טוטס טילמנס (Toots Thielemans) נגן המפוחית והגיטריסט יליד בלגיה. הגם שישנם מקורות שטוענים הוקלט ב- 1962, "בלוזט" יצא לראשונה ב- 1964. הביצוע המקורי נכלל ב- "The Whistler & His Guitar" עם ארנולד פישקינד
“עשרת הסטנדרטים הגדולים של הג’אז” היא רשימה לא רשמית של יצירות שנחשבות לקלאסיקות בסצנת הג’אז. סטנדרטים הם קטעים שהפכו לחלק מהמאגר המוזיקלי הבסיסי שנגני ג’אז רבים נוהגים לבצע, לאלתר עליהם וללמוד אותם כחלק מהרפרטואר הבסיסי. הנה עשרה מהסטנדרטים הידועים והאהובים
האלבום יצא מחדש תחת הסופרלטיב "הקונצרט הגדול ביותר אי פעם" "The Greatest Concert Ever". מנגנת קבוצת האל סטארס של הג'אז – צ'רלי פרקר, דיזי גילספי, באד פאוול, צ'ארלס מינגוס ומקס רואץ' – כולם מוסיקאים ונגנים בולטים בהתפתחות הביבופ, כולם ותיקים מנוסים
אוסף אלגנטי בשני דיסקים של בלדות ג'אז קלאסיות. לאורך האוסף נשמר קו מלודי רומנטי, המספק מוסיקה סנטימנטלית לערב שלם. הפוקוס כאן הוא על האווירה. זה מה שמייחד את השירים ומחבר אותם לשלם. רבות מהבלדות הגדולות של הג'אז נמצאות ברשימות הג'אז
מאסטר הג'אז, בני גולסון (Benny Golson) עזב אותנו ב-21 בספטמבר 2024 בגיל 95. הוא הותיר אחריו מורשת של קומפוזיציה מבריקה שעליה אנו אסירי תודה לעד. בסרטון מחווה זה נבחרו כמה מהלחנים אותם ניגן. גולסון, נגן הסקסופון טנור, נחשב לאחת מהדמויות
איך היה נשמע הג'אז ללא סקסופון? הסקסופון זכה לתהילה בזכות הג'אז, אבל הוא במקור אינו כלי ג'אז. אדולף סאכס הבלגי המציא אותו בשנת 1840. מלחיני המוסיקה הקלאסית עשו בן שימוש: דביסי כתב רפסודיה לסקסופון ותזמורת, ריכרד שטראוס שיתף את הסקסופון ב"סימפוניה דומסטיקה". האנגלי ויליאמס בבלט "איוב",
קשרו לו תארים כמו "קולטריין של הגיטרה". נגן ומוסיקאי חדשן, ממשיכם ענקי גיטרה כצ'ארלי כריסצ'ן וג'אנגו ריינהרדט. וס מונטגומרי (1923-1968) הרחיב את הפוטנציאל של הגיטרה ופרץ נתיבים עבור דורות עתידיים של נגני הגיטרה ככמו גרובר וושינגטון ג'וניור וג'ורג 'בנסון. לנגינתו
הסט הזה, שהוקלט בהופעה חיה בווילג' ונגארד ב-25 ביוני 1961, נחשב לפסגת יצירתו של ביל אוואנס ושל הטריו שלו. הוא סיכם את מה שנודע כדיוקן "מלא" מוקדם של ביל אוואנס. מעט מאוד בדברי ימי הג'אז של פסנתר-טריו הגיעו אי פעם
החצוצרן דוק צ'יטאם הקליט את I Gotta Right To Sing The Blues כשהוא חגג 91. ניקולאס פייטון הקולגה לדואט היה בן 23 בלבד. דואט נגני חצוצרה מפגש דורות בצומת המסורתי הישן והטוב של ניו-אורלינס. הפתיחה מביא אף היא חצוצרן קרמיט
ביקורת הג'אז דיברה על האלבום הזה כאחת מההקלטות הטובות ביותר, המרתקות ביותר של קליפורד ג'ורדן. "פשוט אחד מתקליטורי הג'אז האמיתיים ביותר ששמעתי" כתב המבקר של הג'אז טיימס. סקסופוניסט הטנור קליפורד ג'ורדן (1931-1993) המוערך והייחודי ורביעייתו הקליטו את האלבום חי במועדון את'ל
צפו באחת הדוגמאות הבולטות של הרכב ג'אז מודאלי (*) שמנגן את Cantaloupe Island, סטנדרט ג'אז שהלחין הרבי הנקוק. משתתפים. פרדי האברד, ג'ו הנדרסון, הרבי הנקוק, רון קרטר וטוני וויליאמס. הרכב של כמה מגדולי המוזיקאים בתולדות הג'אז באחד מביצועי הג'אז המלוטשים
Latin jazz הוא ג'אז במקצבים דרום אמריקנים. תרצו: ג'אז מאמריקה הלטינית. שתי הקטגוריות המרכזיות של ג'אז הלטיני הן סגנונות פוסט סווינג: ג'אז אפרו-קובני – Afro-Cuban jazz, ג'אז מבוסס מקצב דרום אמריקני, צורות מאפיינות מוסיקת הריקודים הקובנית. ג'אז אפרו ברזילאי –
צ’ארלי פרקר לנצח, מקור השראה שאינו פג. האלבום יצא בשנת 1995 על ידי רוי הרגרוב, כריסטיאן מקברייד וסטפן סקוט טריו, כמחווה לחלוץ הביבופ צ’ארלי פארקר. הוא מכיל עיבודים מחודשים למוזיקה של פארקר ומדגים את כישרונם המוזיקלי של השלושה. הרגרוב בחצוצרה,
האלבום הוקלט בספטמבר 1997 בווילג' ואנגארד בניו יורק. השלישיה מורכבת ממקוי טיינר בפסנתר, ג'ורג' מרז בבס ואל פוסטר בתופים. הרפרטואר כולל יצירות מאת ג'ון קולטריין, ושתיים שהרביעייה שלו ביצעה. ההופעה התוכנית ב-23 בספטמבר 1997 הייתה אמורה לחגוג את יום הולדתו
יש שמגלים את יופיו של הג'אז ב – "Kind of Blue" של מיילס דייויס, ב – Giant Steps של קולטריין. יש שמתאהבים בג'אז בהאזנה לנגינת הטנור הרכה והבלוזית של דקסטר גורדון כמו באלבום הבלדות הזה. מעט סקסופוניסטים מצליחים להפיק את
המונחים "סטנדרט" ו"סטנדרט ג'אז" מתייחסים לרוב ליצירות ג'אז פופולריות. חיפוש מהיר באינטרנט מגלה, כי ההגדרות שונות באופן משמעותי. לפי השוואת ההגדרות במספר מילונים וחוקרי מוזיקה, אפשר לקבוע כי "סטנדרט ג'אז "הוא יצירה בעלת ביקוש מתמשך ברפרטואר מוסיקלי ומשמש בדרך כלל
למרות שלמעריצים ולאספני הג'אז הרציניים יהיה שימוש מועט ב Ultimate Clifford Brown , עדיין מדובר באוסף טוב כפי שנבחר על ידי החצוצרן ניקולס פייטון עבור הסדרה של חברת Verve. התקליט מציג את החצוצרן במגוון מוזיקלי מיוחד. כמבוא לבראון האוסף עובד
ג'ון מאייל (John Mayall) מולטי-אינסטרומנליסט (פסנתר, אורגן, גיטרה, מפוחית) בעל קריירה מוזיקלית של יותר משישים שנה הלך לעולמו בגיל 90. מאייל מת בביתו בקליפורניה שני מוקף במשפחתו. מיק ג'אגר סולן להקת הרולינג סטונס הכתיר אותו כ"חלוץ הגדול של הבלוז הבריטי".
