לפני 29 שנה הקימו שלושה מתולתלי שיער הרכב שנרשם בדפי ההסטוריה של הרוק הישראלי. אסף אמדורסקי, עמיר "ג'נגו" רוסיאנו וירמי קפלן מתבוננים היום בתדהמה ביוטיובים של "תערובת אסקוט" כדי להבין מה עברו הנערים מאז. בפרק הראשון של סדרת הרטרוספקטיבה של
יש לה קול נמוך ומחוספס, נדיר בסוגו בתחום השירה הנשית. סוג של מריאן פיית'פול. היא משתמשת בו כדי לשיר על אכזבות מהעזר שכנגד. "נמאס לי לתת לך כל כך הרבה חיזוקים… נמאס לי לראות אותך שוב נלחם בין אשליות". היחסים
אתחיל בקביעה שחוקה אך עדיין רלוונטית: כמעט כול שיר קלאסי של מתי כספי מזוהה עם העיבוד המקורי שלו, שממשיך להיות חלק בלתי נפרד ממנו. אני יותר מאשר זוכר חסד נעורים לעיבודים הישנים ההם. מתי כספי הוא מהיחידים, שעיבודיו משנות השבעים
עד היכן מגעת הורסטיליות של החצוצרן אבישי כהן? כהן שהגיע לבארבי עמוס בערימת סופרלטיבים של מבקרי הג'אז בעולם,עתיר תארים כ"אמן הג'אז הטוב ביותר בצרפת ואלבום השנה" מטעם האקדמיה לג'אז בצרפת, הוא חצוצרן אסרטיבי, סקרן בלתי נלאה לאקספרימנטים ולהרחבת גבולותיו היצירתיים.
אם יש מוסיקאי ונגן בוזוקי שמייצג את אחרוני עידן הזהב של המוסיקה היוונית הפופולארית המכונה לייקה (Laika) – זהו כריסטוס ניקולופולוס, Christos Nikolopoulos , המתקרב לגיל שבעים. הוא מגיע להופעה אחת במסגרת פסטיבל האביב בראשון לציון בלייב פארק ב-25.5. ניקולופולוס
אחרי השיר השני, סיפרה נינט לקהל על געגועיה לוייב של הבארבי. שמחה לחזור מאל.איי. הודיעה – באתי לתת בראש. מצד שני, אין לי ספק, שההופעה בבארבי היא תשובה לשאלה, מדוע נינט טייב מגיעה רק לביקור. נתנה גם נתנה בראש באחת
נמצא הילד. הוא התבגר. הוא רגיש יותר, עצוב יותר. הוא שר משפט כמו "צריך לפעמים לראות בחושך". רגע לפני שאתם יורים, נסו לראות גם מבעד לאפלה. לראות דברים שאינם ברורים מאליהם. החשכה מעוררת געגועים. "איפה הילד" מתגעגעים לטוב של פעם,
אביתר בנאי פתח את הערב ב"פרגולה", שיר קצבי מאלבומו החדש על חולשה אנושית – הפחד להפסיד את היש החיצוני הטוב בכל תחום ממזון טוב, בית נאה, נוחיות, לבוש נאה, פרסום והצלחה. הפחד הזה הופך את האדם משועבד, לא חופשי, עבד
עופר פורטוגלי המליץ לקהל בזאפה לרכוש את האלבום הטרי שלשמו התכנסנו. האם יקנו? תלוי את מי שואלים. טהרן הג'אז עלול לעקם אף. לחובבי מגמת הקרוס-אובר במוסיקה היו יותר מכמה רגעי איכות בשילובים של שיר ישראלי, ג'אז, סול וגוספל. לפני שאחזור
עילי בוטנר הכפיל את ההרכב של ילדי החוץ. בהופעה בהיכל נוספו זמר וזמרת – תום גפן וגל לוגסי לאוהד שרגאי ואדר גולד. הטובים הארבעה מן השניים? אם להתחיל בשורת הסיום – לא מצאתי סיבה מוסיקלית לשינוי. המופע המושקע (תאורה, וידיאו)
החברים אנדרסון רבין ווייקמן ( (ARW) נמצאים כבר בשלב כזה בקריירה שלהם שהם הולכים על ג'סטות חנופה: סולו חשמלית של "התקווה", ירידה אל הקהל במהלך Owner Of The lonely .Heart, כמו כוכבי פופ מחפשים להתחכך עם מעריציהם, חלקם בגילים האלה
קול הזמיר הגבוה של מיקה שדה נשמע לקראת סיום בשיר אהבה קטן – Little Things שעוסק ביחס בין תחושת החופש בטבע לבין האהבה הבוערת שמגבילה. הצלילים אקוסטיים, קולה צלול. ראשוני. היא מספרת בלא מעט גאווה, כי השיר נכנס לפלייליסט של גל"צ.
היום לא מחפשים רק ג'אז בפסטיבלי ג'אז. מי ששואל מה ליסמין לוי וללולה מארש וג'אז – צודק בשאלתו. ג'אז כג'אז הוא ככל הנראה מלכודת מסחרית. בשביל סולד אאוט אתה צריך את יסמין לוי. מה לזמרת הלדינו, הטנגו והפלמנקו המופלאה ולג'אז?
בוני טיילר היא זמרת של שלושה להיטים, אחד מהם גדול במיוחד. הקהל מגיע להופעה שלה לשיר אותם. טיילר בונה את הערב עליהם, הם ממשיכים להיות מקור החמצן שלה, ובאין חומרים חדשים אטרקטיביים, היא נשענת עליהם ועל לא מעט קאברים. הזמרת
הקהל המתין ללהיטים של אהוד וברי. את שירי הלדינו מהאלבום החדש, שלשמם התכנסנו בהיכל, קיבל במחיאות כפיים מנומסות. גם ההסבר של אהוד בנאי – איך שניהם מתחברים למסורת המוסיקה היהודית-ספרדית הזו, התקבל בהבנה שקטה ואוהדת. אחרי "פתחי לי את דלתך"
השירים החדשים הגיעו הישר אל אולם נגה (תיאטרון גשר) ביפו. נערמו על שולחן דיסקים בכניסה. המבקר המפונק ייאלץ לשמוע אותם בפעם הראשונה ב – Live. השירים האלה מתוך האלבום "שלוש" ימתינו עד להבשלתם וחלקם יעלו על מסלול ההצלחה. גם קרולינה
מעטפת הדיסק היא מַראָה (Mirror) אשר מעוותת את פני המתבונן. אין עליה שום סימן – לא תצלום, אפילו לא שורת כיתוב אחת, שתזהה האלבום עם אלון עדר. שננסה לתהות על קנקנו? מצב של אבדן זהות, ניסיון להביט במראה ולברר מי
רוד סטיוארט חוזר (14.6 פארק הירקון), 7 שנים בדיוק אחרי ההופעה בהיכל נוקיה ביד אליהו (היכל "מנורה מבטחים" כיום) במקום לשכתב קומוניקטים ולהלאות בסופרלטיבים, אני חוזר להופעה ההיא, לביקורת שכתבתי אז: לא אשנה מילה. נדמה לי שהיא תתאים להופעה שלו
עמיר בניון הגיע למשכן לאומנויות הבמה בת"א עם "מילה ברוח", שיר-אלבום חדש. מילה אחת-תנועה אחת יוצרים את קסם החוויה. כדי להגיע אליה צריכים תשומת לב ורגישות בלתי רגילים למזעורם. האנטיתזה – התרחשויות לא טבעיות שמעוררות תשומת לב – לקויות שסותרות
יש אלבומים, שאתה מבקש להישאר סגור איתם באוזניות, לחוות אותם הכי קרוב לליבו של היוצר, ללבך. 13 השירים ב"שרף אורנים" קירבו אותי למקום הזה. החשש היה להתרחק ממנו, כאשר הם (השירים) יגיעו לבמה. האזנתי לאלבום שעות אחדות לפני ההופעה בבארבי.
הייתי סקרן לדעת האם ניתן להעביר את המורכבות הטקסטואלית והמוסיקלית של "2023" מאת איה כורם לבמה. יש אלבומי קונספט שצריכים להישאר באלבום, כפי שהוקלטו. הפיכתם להופעה עלולה לחבל בהם. זה מה שחשתי במהלך ערב ההשקה של האלבום. "2023" היא יצירה
ממשיכים במסע הטעימות בפסטיבל ג'אז תל אביב חורף 2016, שכמו פסטיבלי ג'אז רבים בעולם נפתח כמניפת ז'אנרים צבעונית. באולם מס. 3 בסינמטק, ישב גיטריסט, אגדת ג'אז, שקוע בתוך עצמו, פנים לתוך הגיטרה ופרט במהלכים מסחררים, בטון cool ובמיומנות גבוהה. פאט
הסדרנים בהיכל התרבות ניסו למנוע את התפרצות הקהל לעבר הבמה. דיקלה לא רצתה קהל יושב. כשהודיעה כי קיבלה רשות להקים אותו מ"הבעלים של הבית", רבע אולם היה מיד למטה. דיקלה – בתוך עמה חיה. רוצה לחוש אותו. היא כיוונה את
הפתעה: חאריס אלקסיו מגלמת את חאריס אלקסיו במופע שהוא תיאטרון משולב מוסיקה. האם הקהל שהגיע לבית החייל בת"א ידע מה מכינה לו הזמרת היווניה המהוללת? – לא בטוח. אחרי 45 שנות במה, 5 הופעות בישראל, עולה חאריס אלקסיו לבמה לספר ולשיר
איכות גרסאות כיסוי (קאברים) תלויה לא רק במידת אהבת המבצע לשיר, אלא עד כמה השיר מחלחל בו, טבוע בו, כאילו הוא בעצמו יצר אותו. דרגה מעל: כאשר המבצע מצליח גם ליצור גרסה ייחודית משלו, להעניק לשיר פרשנות ועומק חדשים, להעביר
ב-2005, בתיאטרון תמונע בת"א, שמעתי את דודו טסה שר: "אני חייב להספיק כל מה שהעולם מציע, וכל זמן שהאור מגיע" (השיר "אני רץ") 11 שנה אחרי, האנגר 11, אתה מבין שהאור הגיע והציף. בגיל 38 דודו טסה יכול להגיד: ואללה,
אול יו ניד איז לאב. זה פחות או יותר המסר של השניים שמילאו את אוויר האצטדיון בצלילים הדביקים שלהם. ברוכים השבים לארצנו צמאת להיטי העבר המתקתקים. היכל מנורה מבטחים גדוש קהל רוטט מהתרגשות. אני מנסה להבין מה עוד מרגש בצמד
קבלו את מלכת הזמר הים תיכוני. יש כבר נתוני שטח שאינם משקרים: מופע סולד אאוט בהאנגר בנמל. אלבום פלטינה שמוגש לה באמצע ההופעה. מופע ישיבה שהופך תוך שניות מהפתיחה לחאפלת עמידה, כיסאות מושלכים הצידה, מטפסים על שולחנות, קהל דחוס שנע
קשה להאמין שהקשישים האלה עוד מזוהים עם פאנק שנות השבעים, הגם שמעולם לא נשארו במחוזות ההם. אם כבר, אז הסטרנגלרס זוהו כצד הרך של הפאנק. העדיפו להגדיר את עצמם כפאב-רוק. היום, לקראת העשור החמישי של הלהקה, הסטרנגלרס אינם פונקציה של ז'אנר.
כשמארק אליהו מנגן בקמנצ'ה – הוא שר. לעיתים, הוא מוסיף גם קול של ממש כדי לומר – הצלילים האלה שיוצאים מהכלי האקזוטי – הם גם שירתי הווקאלית, על כל גווניה, יוצאת ממעמקי הנפש. שירת הקמנצ'ה של מארק אליהו הגיעה גם
