שאלתי שתי בחורות מאחורי בסוף הערב: "נהניתן"? הן ענו לי בשקיקה: "בטח!" ידעתן שרוג'ר גלובר (נגן הבס) לא הגיע? "מי?" שאלו. על ריטשי בלקמור שמעתן? הן חייכו זו לזו כאילו – מה הוא מבלבל לנו ת'המוח. מיהו איאן פייס על
איך למדתי על המופע המפוצץ של ששון שאולוב בהיכל מנורה? מהכותרות על "המופע" "שכולם מדברים עליו". מי-מו-מה? במופע ה-360 הראשון שלו בהיכל מנורה, היה רגע אחד קטן שהצליח להלחיץ את האולם, כאשר הזמר החליק על הבמה אחרי שדרך על מים,
השיטה עובדת. תן שם של אלבום "מיתולוגי". תן תאריך עגול המאזכר שנת יציאתו. חבר ביניהם, ויש לך סולד אאוט – במיוחד אם אתה אהוד בנאי. שלושים שנה ל"אהוד בנאי והפליטים" – איך אפשר להתווכח עם יום הולדת שכזה. אבל אם
בסביבות ארבע ושלושים לפנות בוקר, הקהל מצטרף ל"דניאלה". ברקע פוצע שחר אדמדם-כחלחל. קיץ 2007. האמפי למרגלות המצדה. דיוויד ברוזה בבגדיו השחורים הנצחיים באקסטזה. עוד כמה דקות תופיע שמש ענקית כתומה במזרח. כמעט ארבע שעות אחרי, סביבות שבע, אור מלא של
בהדרן היו 3 פסנתרי כנף על הבמה. אם לסיים בשיא אז בגדול. שלומי שבן, יוני רכטר ואביתר בנאי התיישבו ליד הפסנתרים, שכיסו את כל הבמה למחרוזת של "עד מחר", "התעוררות" ו"סיכוי". כך שלומי שבן סיים את ההופעה שנדחתה מסוף פברואר
ראיתם את הכתבה על פאר טסי ביומן בשישי בערוץ 2? הכתב עידן סלומון יצא לבדוק את מהות ההצלחה של המלך החדש בז'אנר המזרחי. הוא השתעשע בשאלה – האם פאר טסי הוא זמר של להיט אחד – "דרך השלום". לקראת סיום
לפי התוכניה היינו צריכים לקבל גם את ארקדי דוכין, לאה שבת ואתי אנקרי. לפי המופע, את ארקדי ולאה קיבלנו. אנקרי לא הגיעה, התמורה הייתה, ספונטנית לחלוטין – האח של לאה – שלומי. שירת רבים משפחתית, אם נתחשב בכך שארקדי ולאה
ראיתי אותו ברמת גן ב-83' באצטדיון. מה השתנה מאז? כמעט כלום. שישים וחמש מלאו לנער, ולא ברור אם הכושר הוא מבלון חמצן שהוא מחביא מתחת לחליפה או מהשתלת ריאות, אבל הג'סטות – אותן ג'סטות. הגנדרנות – אותה גנדרנות. כמעט קלקלו
אז מה בדיוק היה הערב הזה? חגיגת לסיכום 40 שנוות קריירה? אירוע מיוחד לציון הופעה ראשונה בקיסריה? לפי רשימת השירים – סיכום. גלי עטרי הלכה על הדה-בסט-אופ. מהאלבום החדש הגיע שיר אחד בלבד – "אהבה למרחקים ארוכים". במהלך הערב היא
יש מבקרים שאוהבים לשנוא אותה. כל העניין הזה של ה"מסיקיות" משפיע לא טוב על עיתונות המוסיקה. כנראה שיש כאן משהו שלא סיפרו לי עליו. לא בטוח שאני רוצה לדעת. לא מושפע. לא שביקורת צריכה לבוא "לוח חלק", אבל בטח בלי דיעות
שנים המתנתי למופע פסנתר בפסטיבל הפסנתר מארח. והנה: קיבלתי אחד כזה.מופע פסנתר. יוני רכטר, נסיך המוסיקה הישראלית, עשה בחירות אטרקטיביות לערב הזה: הוא החזיר לבמה את אבנר קנר, חברו ללהקה "14 אוקטבות" (1974), הוא בחר לאלתר עם אלון יבנאי – פסנתרן שפועל בניו-יורק – פסנתר מול פסנתר.
ישבתי שורה שנייה ופשוט נעצתי בו מצלמה. כשפורטיס בפעולה, חייבים מצלמה. הייתה לי. האיש הכי פוטוגני בעולם – כשמדובר בתיאטרון רוק. איש אלף הפרצופים. איש תיאטרון מהמם, בלתי צפוי. הוא עצמו מודה שהוא ביישן. ביישן? אני מאמין לו. אבל על
עומר קליין – פסנתר, זיו רביץ – תופים וכלי הקשה, אורחת מיוחדת: יהודית רביץ "פעימות הלב", כך קרא הפסנתרן עומר קליין לאלבומו האחרון. פעימה היא הפולס הזה, הקצב, ההטעמה המוסיקלית. ובאמת, כששומעים את עומר קליין מנגן פסנתר, זוהי הפעימה הזו
חיבורים כאלה כנראה יכולים להתקיים רק בפסטיבל כזה. שלומי שבן הוא משת"פ סדרתי, במיוחד בפסטיבל הפסנתר מארח. חתם קבע במתחם סוזן דלל. ב"הפסנתר מארח 2008" שמעתי אותו בלא פחות משלושה מופעים: – ערב המחווה לשלמה גרוניך, שלושה דואטים עם יוני רכטר ולבסוף (שכחתי משהו?) עם קרן אן,
זו לא היתה המחווה האחרונה ליוסי בנאי. יהיו עוד הרבה. לא רק הגעגוע. ממש כמו ערבי הזיכרון למאיר אריאל, התחושה היא של אובדן ענק תרבות בגודל שרוחו לא יכולה למות. היא לא תמות. יוסי בנאי ממשיך להלך בינינו, להיות חומר
ואלרי חמאתי היא אחת הזמרות המסקרנות והייחודיות שפועלות כיום במרחב הישראלי־ערבי, ובפרויקט “אקווריום” של מפעל הפיס — עם הביצועים ל“חיים”, “אתה בליבי” ו“מערוף” היא מצליחה לשדר את מכלול האיכויות שלה: קול, נוכחות, גמישות תרבותית ויכולת להפוך שירים עממיים למשהו אישי
המופע “מסביב למדורה” של דני סנדרסון במסגרת פסטיבל הפסנתר 2018 הוא דוגמה מרתקת לאמן ותיק שבוחר להתיישב ולשיר עם חבורתו – לא כדי להמציא מחדש, אלא כדי לחשוף שכבות שהוסתרו במשך שנים תחת עטיפה של פופ־רוק.זה לא עוד “מופע אקוסטי”..
אבישי כהן, בסיסט העל הקדיש ערב שלם לשירים בעברית בביצועו. הזמר שבו מפעם חזק בתוכו כחלק בלתי נפרד מהמיומנות המוזיקלית שלו והחיבור למסורת של השיר העברי הישן. כשכהן קורא שיר של אלתרמן, יש סיכוי שהוא יהפוך למנגינה מושרת במתיקות המאופקת,
מירי מסיקה שרה בערבית ובהשראה של מוסיקה ערבית באלבומה החדש, "אלוהי הדברים הקטנים". האלוהים שלה לא השתנה, הוא לא נהיה לפתע אוריינטאלי, אבל אני רק יכול לנחש, שיש מי שלחשו על אוזנה את השם "דיקלה", או שהיא הבינה בעצמה לאן
דירה ריקה, חדר לבן, וילונות שחורים ליד התחנה. הוא ימתין לה במקום בו השמש לא תזרח לעולם, בו הצללים נעים מעצמם. האיש ששר – ג'ק ברוס, נגן הבס והזמר, שהלך לעולמו לפני עשור. הלהקה – "קצפת". אריק קלפטון בגיטרה וגינג'ר
לא בא לי לכתוב ביקורת רגילה. מי שמוציא כמה מאות שקלים (כרטיס זוגי, אוכל ושתיה, חנייה) בימי מיתון אלה על שלומי שבת – סימן הוא ששלומי שבת יחזיר לו את התמורה. לא מעניינת אותו ביקורת, כי מי שמוציא כמה מאות שקלים
אני רואה ושומע את ארקדי דוכין בהופעות מאז שעלה על במה. לא מעט שנים. מעולם לא היה דברן גדול שלא לדבר על בדרן. לא איש של סיפורים בין השירים, לא שיחות ארוכות עם הקהל. כמה מפתיע: עם הפילהרמונית זה קרה
הייתם פעם בהופעה של שלושה שירים? זה יכול לקרות רק באקווריום של מפעל הפיס, חיקוי ישראלי של ה – Tiny Desk האמריקאי. האורח הפעם: פורטיס! ההופעות של Tiny Desk Concerts הן כמעט ההפך המוחלט מהופעות פופ רגילות– ודווקא בגלל זה
שמעון בוסקילה, יליד אופקים, בוגר נתיבות, הגיע להיכל התרבות בת"א. נקודה. עכשיו הוא יכול להתעורר מהחלום ולמשש את עצמו. זה קרה אחרי שלא ישן יומיים, כך סיפר לקהל. בסופו הסוער של הערב, כשהאדרנלין ירד, הוא יוכל להרשות לעצמו לישון טוב.
מאחורי ישבו שתי נשים, שחיכו בציפייה דרוכה ל"מאיה". מבחינתן, מופע של שלום חנוך ללא "מאיה" אינו מופע של שלום חנוך. ברוב השירים האחרים הן פטפטו, מה שגרם לי להעיר להן. "חוצפן", צעק עלי הגברתן שישב ביניהן. "מי אתה ש…" שתקתי.
זה רשמי! אחרי שבועות של שמועות, סלין דיון הכריזה על חזרתה לבמה, עם סדרת הופעות בפריז בהמשך השנה. כוכבת הפופ הקנדית האייקונית תופיע 10 הופעות ב־Paris La Défense Arena בצרפת במהלך ספטמבר ואוקטובר 2026, והיא, אומרים כבר “לא יכולה לחכות”
אני מכיר לפחות מבקר מוסיקה אחד שהגיע לחולון חמוש בווריאציה על הקלישאה – אלביס התהפך בקברו, יצא החוצה ומיהר לתיאטרון חולון כדי להפסיק את המחזה המביש, כאשר על פניו מבע מיוסר האומר: למה התעללתם בי. אז ככה: הבשורה היא שהקלישאה
האב הבן ורוח הרוטס. הבן הגיע. כל השאר – פחות. אתה לא באת לבוב מארלי, אמר לי מישהו. אתה באת לזיגי. הבן זה לא האבא, וגם הרוח לא רוח פרצים. אמרתי לו: אתה צודק. למה להטיל על הבן את כל
אני מסכם 25 שנות הופעות של משינה: בהופעה כזו עוד לא הייתי, והייתי יותר מאשר בעשר, כולל הראשונות, האחרונות, האיחודים. מה ערב מערביים? האם אתה (אני) בטוח שזה הערב הכי מענג שקיבלת ממשינה? אחת מהשתיים: או שזכרוני מטעה אותי (בכל
