"שנינו אבודים זה בזו בעיר של זוהר ואבק", שר אשדות ב"עם כלות הסופה", מילים של אלונה קמחי. שיר על גורל משותף בעיר הגדולה. מנגינה אינטימית. הרמוניות שהזכירו לי סיימון וגרפונקל. זהו אשדות של נגיעות במבוכות, חיים על הקצה, קיום הזוי
אלברשטיין מתבוננת בסיטואציות מקומיות, סיפורים קטנים "מהחיים", אנשים בשולי החברה, חלקם על רקע החצר האחורית של תל-אביב. ב"מוצאי חג" שרה חווה בטון נוגה על אנשים בסוף יום בחוף הקאונטרי כשהם חוזרים למכוניותיהם, צועדים "מקודש לחול, מחופש לעול". שיר ציני? הטון
זהבה בן מסלסלת שירים הכי מוכרים מהשירון הישראלי, שירים שקשה להרוג . ראובן פינטו שהפיק מוסיקלית, תפר להם בגדים חדשים. זהבה מתאימה כל שיר לסגנונה, מנעד קולי מרשים, אבל זהבה אינה מעוניינת בפרשנות. מעניקה לשיר יופי מחודש, לא מהות אישית, לא
בדואט הראשון באלבום "להתראות מתוק", עם האח שלומי, יש הרגשה שהם התאימו קול לקול. מזהים את הדמיון בטונים. אחרי הכול, אח ואחות המה. שאלה של גנים. אבל לאה ושלומי מעולם לא היו בראש סגנוני אחד כמו באלבום הדואטים הזה שהוא
"הנר רועד ודועך, הים עולה על גדותיו". המילים מתוך "חמלה", לחן של ארקדי דוכין, עיבוד של פיטר רוט. הבריטון של איינשטיין משדר תחושת שבר וכאב. הימים – קורעים, הלילות קרים, התחושה – לבד. ב"אנה ואנה", זהו הבנאדם שאיבד יכולת לשפוט
מי מתגעגע לפסטיבלי הזמר של פעם? – שיקום. ערוץ הרייטינג, הבהלה לפסטיבלים, גם פולחן הכוכב נולד, הולידו עוד פסטיבל. למה לא? בגלל הסיבות הנ"ל. למה כן? נוספו עוד תשעה שירים, חלקם לא רעים. אני לא שונא אף אחד מהתשעה. גבסו
"עד הסיבוב הבא, עד האהוב הבא, אסתובב לי כאן בעולם" צ’רכי מסתובבת סביב נושא האהבה, מחפשת את קסמה, מקוננת על סופה, מבקשת להאריכה כי "עוד לא ספרתי לך את כול הריסים/ עוד לא מיינתי את אור עיניך לפי צבעים". בשיר המצוין
הכול מתחיל ומסתיים בצורך הנואש והמוכר באהבה. אפרת גוש מנסה להכניס אותנו לנבכי האובססיה הזו. מה קורה לה כשהוא בא. מה אסור לה לומר. ואיך שהיא נהיית מרוקנת. אולי יום אחד הוא יצליח לראות מה שהיא באמת. גוש היא זמרת
אוספי "בסט אופ" הם בדרך כלל מחזור צפוי של שירים שעשו הרבה סיבובים על הפטיפון והקומפקט וגם בהופעות. לא משהו לריגושים חדשים. מה שכן מרגש בדיסק הראשון מהאוסף הכפול הוא "מי אוהב אותך יותר ממני", שארקדי הקליט לכבוד האוסף, שמזכיר את השיר
להתעורר בצהרי היום אל עולם שהולך ונעלם ולשדר געגועים ל"שמיים שאיבדנו". דודי לוי בשיר "מתעורר" לפי מאיר גולדברג, הזכיר לי את שמוליק קראוס. דודי לוי, "נוער שוליים" בנעוריו, שפעם שר לנו שיר יפהפה כמו "לנצח טוב לי שאת כאן /אבל לנצח אין איתך
