טפסו לבוידעם. התעלמו מריח העובש. בטח תמצאו משהו מזה. וינילים מתפוררים. אבל הצלילים לא בהכרח תמיד עבשים. "בסמה מוצ'ו" של לוס פאראגוואיוס – עדיין עובד? תלוי את מי שואלים. מה זה? תמהיל לא הכי ברור של להיטים בספרדית (ועוד) שאת
ב-2025 ימלאו 65 שנה לשדוז (The Shadows) – להקת הרוק האינסטרומנטלית הבריטית המצליחה בכל הזמנים. רשימת הקטעים שרשומים על שמם מלהיבה. מ – FBI דרך Apache ועד Midnight ו – Atlantis. השדוז הם ללא ספק חלק חשוב בהסטוריה של הפופ הבריטי.
אנחנו בפינת הנוסטלגיה. פינה חמה. אוסף נעימות שרבות מהן נושאות מזכרת שיצא ב-1995. התוכנית – "הליכה בחלום" של רשת ג'. האוסף המשולש התאפשר בזכות שיתוף פעולה בין רשת ג' לבין ארבע חברות תקליטים. עפרה הלפמן – ערכה. המפיק מטעם חברת
אנחנו אוהבים להשתמש בצירוף "פס קול חיינו" – גם בלי שהקולות באמת ליוו את חיינו. כשמדובר בנעימות שפותחות תוכניות יומיומיות/שבועיות ברדיו – הקולות, הצלילים, המנגינות מצטרפים יחד למשהו שאפשר לכנותו – פס קול חיים. אין כמו צלילים לעורר את בלוטות
דף היח"צ שהגיע עם הדיסק מדבר על "מוסיקה נוסטלגית ומתוקה לסבא וסבתא, לאבא ולאמא, לדור המבוגר, לגיל הזהב, שירי נערותם ואהבותיהם הראשונות… אי שם בחמישים. רק שכחו לציין שמותר להביא את זה גם לבני 30 ומעלה/מטה, שאמנם לא היו בתכנון
רוי אורביסון כטרגיקן הגדול של הרוק: שלוש דקות מדהימות, של צער על אובדן אהבה. אורביסון נשמע בשיר כאילו סבל הוא סוג של קתרזיס. משירי הרגש המיוחדים של שנות השישים, ולא מעט בזכות הזמר רוי אורביסון, שהצליח כמעט בכל שיר ששר
משירי האהבה לנצח. הארי נילסון, יוצר זמר אמריקני, יליד ברוקלין שהקליט אותו ב-1972, בחר באופן יוצא מהכלל שיר שלא הוא כתב. זו הייתה בלדה שנכתבה והוקלטה במקור ע"י להקת הרוק הבריטית בדפינגר (Badfinger) ב -1970 (הופיע באלבומם השני The Dice). גורלם
"מישל יפתי, אלה מילים שמתחרזות", שר פול מקרטני בחצי צרפתית, חצי אנגלית, והשיר הפך לאחד משירי האהבה המרטיטים בתולדות הפופ. מה למקרטני ולצרפתית? ג'ון לנון הזמין את פול מקרטני למסיבות של תלמידי מגמת אמנות בה למד, כשעוד למדו בתיכון. באותה
כמה גרסאות יש ללהיט הגדול של אדית פיאף? אין ספור. קחו את זו של לואיס ארמסטרונג, "סצ'מו", נגן החצוצרה והזמר בגרסת כיסוי בלתי נשכחת. המוסיקה היא של לואיס גוגליאמי המילים של אדית פיאף עצמה. השיר נכתב ב-1945 ויצא כסינגל ב-1947.
פינת הנוסטלגיה היא פינת שיר האהבה האופטימאלי, ואין כמו שני הרומנטיקנים הגדולים שארל אזנבור וחוליו איגלסיאס לשיר – כמה עצובה ונציה אחרי אובדן האהבה. מי שהתאהב בונציה כבחלום שנמוג – יותר מאשר יבין. מי שהתאהב, ואהבתו נסתקלה לה – יבין
פיליפ בפטיסט, שמו המקורי, נולד בלייק צ'ארלס לואיזיאנה ב-1926. ב-1958 הוא עובד שם כנער שליח. מתאהב בנערה, ורדי מיי תומאס שמה, ומנסה להרשימה באמצעות שיר. "הייתה לי גיטרה, והמילים שצצו מיידית היו 'ים האהבה'. היא לא ממש האמינה לי, אבל
נתפוס את רכבת הזמן בנסיעה לאחור. השנה 1972. אני שולף ממדף התקליטורים את "הטוב הרע והנערה", אלבום (מופע) המחווה של ג'וזי כץ, ישראל גוריון ובני אמדורסקי ללהיטים האמריקאים של עידן המחזמר הקלאסי בתרגום אהוד מנור. 49 שנה אחרי זה נשמע
"גוד איבנינג, זהו ויליס קונובר מוושינגטון די.סי, עם מוסיקה מיו.אס. איי, דה וויס אוף אמריקה מציג את הביג באנדס". הבריטון עמוק, פריך, עשיר. הצלילים נשמעים עמומים, קצת מרוחקים, לעיתים מתפוגגים. הג'אז הראשון בחיי בקע מרדיו מנורות "פילקו" בבית הורי. הוא
יבוא ויעלה הנציג האנגלי של הרוקנ’רול, שמזוהה יותר עם פופ. כן, קליף, קליף ריצ’ארד שפעם אהבנו אותו יותר מאלביס. כילד תמיד הערצתי את הרומנטיות שלו על פני הקשיחות הבריטונית הרוקנרולית של אלביס. הרכות הנסבלת של "חופשת קיץ" היא משב נוסטלגי
אז מה כול כך מושך בלהיטי הסיקסטיז? למה הם שווים עוד אוסף? לא רק כי הקשישים מתרפקים עליהם. את מה שעושה פופ נאיבי, מתוק ורגשני קשה להסביר באופן רציונאלי. אבל יד על הלב, ויש לי לב ענק לשירים האלה: היה
Singin' In The Rain ("שיר אשיר בגשם") הפך לשם נרדף למחזמר הקולנוע הקלאסי משנת 1952 שמציג את ההופעה הצוהלת של ג'ין קלי בזמן גשם שוטף. למעשה, הוא נכתב למעלה משני עשורים קודם לכן. ארתור פריד קיבל במקור השראה לכתוב את
אנחנו בפינת הנוסטלגיה. והפעם – פינה חמה. אוסף נעימות שיצא ב-1995, שרבות מהן נושאות מזכרת. התוכנית היא "הליכה בחלום" של רשת ג'. האוסף המשולש התאפשר בזכות שיתוף פעולה בין רשת ג' לבין ארבע חברות תקליטים. עפרה הלפמן – ערכה. המפיק מטעם חברת התקליטים
אריק ברדון סולן "החיות" היה בן 10 כששמע לראשונה את "בית השמש העולה", שיר פולק ישן שהוקלט לראשונה ע"י הזמר ג'וש ווייט. המילים לא ממש דיברו אליו. הלחן – לא הרפה ממנו. אנחנו מדברים על נער צפון אנגליה, בפרבר מתועש של
שנות ה-60 היו עדים לפרץ מוזיקלי שאין שני לו של יצירתיות מוזיקלית. אוסף השישים השני בסדרה נקרא ע"ש Nights in white satin, הלהיט הגדול של המודי בלוז, אחד הסלואיים הגדולים של כל הזמנים. Nights In White Satin יצא לראשונה בנובמבר
בשנת 1957, לנט קינג קול הייתה אחת התוכניות עם הדירוג הגבוה ביותר ב-NBC-TV. זה נגמר אחרי שתחנות רדיו בדרום סירבו לשדר אותו, ובגלל שהתוכנית לא הצליחה להשיג ספונסר ארצי. איזו טרגדיה מטורפת של גזענות. הדור של אז גדל והזדקן ומעולם
הלמות הגעגועים. עמעמו אורות. ממיס לבבות מהשישים, פול ופולה היו ריי הילדברנד Hildebrand וג'יל ג'קסון – סטודנטים בהווארד פיין קולג' בבראונווד, טקסס. הילדברנד כתב את השיר. התהודה העצומה אחרי שהצמד הוזמן לשיר את השיר בתחנת רדיו מקומית לאחר ששדרה ביקש
הנחת הראש על כתף מבטאת יותר מאשר חיבה. לחישה על האוזן – המתקת סוד אינטימית. הנשיקה – ראשיתה של תשוקה. המאהב מסתפק כאן במועט – רק נשיקת לילה טוב. זה יכול להיות צעד פיזי ראשון להפגין אהבה. אם אולדיז –
בפעם האחרונה שמעתי את הלהיט משנת 1967 ביולי 2017 בהופעת פרנקי ואלי וארבע העונות בהיכל התרבות בת"א. לנוסטלגיקנים ולאוהבי מוסיקת סיקסטיז – התרגשות של ממש. השיר נכתב על ידי כותבי השירים של "ארבע העונות" של בוב קרו ובוב גאודיו. מדובר
העניינים מתנהלים כשורה בתחילת השיר. המאהב מצא את אהבתו האמיתית, כשהוא נהנה מרגע רומנטימיוחד בגבעת Blueberry Hill, אבל אז מגיעה תפנית עצובה כשהיא עוזבת אותו. "למרות שאנחנו רחוקים זה מזה/את עדיין חלק ממני/ כי את היית הריגוש שלי/ בגבעת בלוברי"
אתה יכול לבלות שנים בוויכוחים על מהו תקליט הרוקנרול הראשון. "רוק מסביב לשעון" אינו הראשון אבל ללא עוררין – זהו השיר שיצר את בום הרוקנרול הגדול בבריטניה: שתי דקות של מוזיקה שנשמעה פראית לאין ערוך יותר ממה שנראה האמן שלה.
העשור שלא יחזור, אבל יש תיעוד שמחזיר אותו – 2 אלבומים עטופים ברוח שנות השישים והפסיכדליה המנסים לחבר שירים מעשר שנים שהין 1965 וד 1975. מה הקונספט? אין קונספט. עשר שנים בפופ וברוק הם ערב רב של ז'אנרים, אבל לצרכים
כמעט כל אוסף עממי שלישי נכנס לבתי הקפה של המוסיקה. קפה ברזילאי, יווני ויש גם איטלקי. למעשה:להיטי פופ איטלקיים משנות החמישים והשישים ממשיכים להיות סחורה חמה. אוסף "קפה איטליה" – כבר שמעתי, ויש בטח יותר משניים. אז הפעם זה "קפה
מה בטוח? נוסטלגיה היא בדרך כלל מטבע עובר לסוחר. האסופה הזו שודרה ברשת ג' מידי שבת ב-10 בבוקר משנת 1978 ובמשך 15 שנה. ייחודה בתערובת מקרית של שפות, מקצבים, האזנה קלה. עורך התוכנית גלעד בן ש"ך פנה לאוזן ישראלית עצלה
נוסטלגיה לתקופת הזמר-זרם ה'סלוני' במוסיקה הישראלית. ברשימת הזמרים היו – שמשון בר-נוי, יפה ירקוני, ישראל יצחקי, לילית נַגָּר, פרֶדי דוּרָה, אלכסנדר יהלומי. דורותֵיאה ליבּיוּ, גֶ'טה לוּקָה, יוסף גוֹלַנד, רוברט הֶלֶנס, רות מימון. במקביל לאלה, היו זמרים, שלא היו מזוהים עם
"האם זה אמיתי/ או רק חלום/ נלכדתי במפולת/ אין מפלט מהמציאות/ פתח את עיניך/ הרם ראשך לשמיים וראה/ אני בסך הכל נער עני לא זקוק לאהדה/ מפני שאני חסר דאגות/ פעם קצת למעלה, פעם קצת למטה/ לכל כיוון שהרוח
