שירים חדשים

הקליפ שהותאם לשיר על זמן ואהבה מורכב מצילומים שנשלפו מארכיונו של חתן פרס ישראל לצילום, אלכס ליבק. גוני השחור לבן בתמונות המתחלפות ממחישים משהו על זוגיות, מוסיפים ממד תחושתי לשיר של יושי. רק הזמן מסוגל להעריך את כוחה של האהבה,

ימי סוף קורונה (בלי נדר) האביביים מרגישים חזרה למצרים. אני מכיר את התחושה של המפגש עם החופים עוד מימי פסטיבלי נואיבה 1978. תקשיבו לצליל העוד של אביב בכר בפתח השיר. מחברים בצניעות לנרטיב ולהווית השחרור. מכאן מתחיל המסע המחודש של

הקול המלנכולי מלחש את "הרקדנית הכי טובה שיש" למרות שהיא מזייפת לפעמים וגם "הזמרת עם הקול הכי מרגש". מרוב שאורי בן ארי מלא באהבה נכזבת, הוא מעטיר עליה סופרלטיבים בלי הכרה, ותמה מדוע היא  בורחת לו ולמה היא נעלמת, כל

אסף שלם ("מלכת באיה") מתפעם מחדש ממקום שנקרא מראזול, חוף בקוסטה ריקה, מנסה להדגיש ניגוד בין הזכרונות מתקופת הגלישה הנהדרת שם ובין  הרס הנוף שמתרחש במקומותנו (בנית מלון, אסדת גז, כיכר אתרים). הרעיון לייצר דיסוננס או להביע איזושהי מחאה מוחמץ.

יוצרים כבר אינם מסתפקים בהזכרת שמם בשורת קרדיט, אלא נכנסים חזק לתוך הפריים. אליה רוסיליו נמצא גם בכותרת השיר ("המחברת של אליה") בביצוע רותם כהן וגם בקליפ המצורף. מה הטעם?  יצירתי, נטו כבוד? אולי נסיון לשנות דפוסי חשיבה: היוצר אינו

דינמיקת החיים מייצרת סיטואציות טראומטיות. ב"המסע לארצות החום", שמו של האלבום המשותף, עוצרים החברים אייל זוסמן ועמיר לב לעסוק בטראומה מהסוג הנפוץ: באיזשה מקום אתה נעצר, נהר החיים יבש, הפסקת להיות משפחה, לא הרבה נשאר ממה שנקרא "חיים". מצד שני

מוסיקה כמצילת חיים, כמרפאת נפש, מוסיקה כמבטאת כאב ושמחה. אהוד מנור כרך הכל בשיר קצר אחד. יש  כאן סיפור חוץ שירי (ראו מטה) המרומז בצליל שהציל "את סבי את אביו ואותי", ו"עוד אני מרגיש את היום האיום מול הצל של

החיים רודפים את סטאס, אמן הראפ. הוא מנסה לספק את הסיפור הטראומטי על אימו ולתרגם אותו לראפ דרמטי. החוויה מכילה אמא במצוקה ועוד  מרכיבי טראומה מהלם של רדוף דרך פחד וסיוטים, במסלול של קצה של אמונה ועד תקווה וחזרה לחיים.

יובל בן דרור נע בין מצב נפשי של פקפוק, היסוס, חוסר ידע וחוסר ודאות לבין מצב של תחושת ביטחון ואי ספק.  כשהיא מחייכת סתם בלי סיבה – נעלמים הפחדים, השאלות הבלתי פתורות, וחוזר הביטחון. אהבה מייצרת אופטימיות. אופטימיות היא תכונה

ישי ריבו שר אמונה  כביטוי של רצון נחוש להגיע עד מקור ההוויה, מקור זהותו האנושית של האדם, כדי להתחבר אליו בצורה הדוקה ככל האפשר. האל נקרא "סיבת הסיבות" ועילת כל העילות לפי שהוא סיבה ראשונה לכל סיבות. רק אמונה יכולה

על הטקסט הזה חתומים לא פחות מארבעה כותבים כולל דודו אהרון. מה מיוחד? שארבעה עמלו על האינסטנט קיטש הזה. על מה השיר? שלא יהיה מקום לטעויות: מזל טוב: היא האישה שלו! שיהיה גבר ויפזר לה "פרחים בחדר", זה מה שחשוב?

אי-אפשר להימנע מכאב בעקבות אבדן אהבה. לכאב יש יכולת לקרב אותנו אל עצמנו. ברק זבולון נחצה בין הישרדות- הולך בג'ונגל לבד עם מצ'טה על הגב,  להתרפקות – הזכרונות היפים שחודרים מבעד למעיל הגשם הקרוע. זבולון עטף את הסיפור שלו במעין

ירדן "ג'ורדי" פלג מעצב לסטטיק ובן אל תבורי מוצרי ראפ שאין בהם הרבה פרט לעיצוב סאונד. ליבי לבני הדור שבעוד עשר שנים יספרו כי הם "גדלו" על סטטיק ובן אל תבורי. אולי נדלקו בזמנם, אבל אברי השכל והרגש שלהם נפגעו

מנסה לסבך לו את החיים, עוקבת אחריו, עושה לו כל הערב עיניים, מסובבת לו את הראש. הוא לא מעוניין הוא לא בעניין. הוא תפוס. אישה מחכה לו בבית. השאלה המתבקשת למושיק מור או כותב השיר: מי המאמי בבית שמאפשרת לו

כמו ב"אולי היום" הפנטזיה של משה פרץ מוליכה לעולם שכולו טוב. התגעגע בטירוף ליום שבו ישחררו את העם לחגוג. כשמחדרי המתים בבתי החולים המשיכו להוציא גופות, פרץ פרץ השיר שמח של חופש שחרור והרבה סקס. כתבתי כבר בעבר, ואחזור על הדברים:

אם געגועים לשיר עברי איכותי של פעם – זה השיר הזה. המילים, הלחן, העיבוד – אולד סקול במובן הטוב של המילה. חני דינור שרה באיפוק רגשי על אפשרות של פגישה אהבים מחודשת מתוך געגועים לפגישות של פעם. המילים "ועוד נוכל"

מה היא הארץ אם לא העם שבתוכה? האם "קולטורה" מייצגת פלג מסוים? את השפויים?  – יכול להיות. זה אינו בדיוק שיר מחאה, אלא סוג של "ארץ נהדרת" מעורבת הטפה, שמנסה להכיל מצד אחד את כל הביאוס שמתנקז לסלון בשישי בערב

מספרים שתקופת הקורונה הניבה יצירות מופת מכותבים ומוסיקאים שנאלצו להיכלא בין קירות בתיהם. שנוריד ציפיות? אני מקשיב לחדש של גיא מר, והוא נשמע כמו ברירת מחדל. מה אומר? המצב יצר את המקצב, נותן למנגינה להשתחרר, צריך ללמוד להסתדר וגםזורק  משהו

באמת, איפה הוא ימצא עוד אחת כמוה – מעידה הנכזבת על עצמה מול המאהב העוזב. הרגשת העליונות והיוהרה שלה כנראה לא תשכנע  אותו לחזור בו, למרות שבילה איתה "חצי חיים".  מה המשמעות של "אני לא כותבת עליך כבר כמה שנים".

ניסיתי לנתח תחבירית. המבנה מעניין: החלק הראשון כאילו חסר נשוא, אבל כל החלק השני של השיר (מ"אתה כמו סופה") משלים את החסר. זהו ניסיון של עומר קורן וטל גורדון להלחין רעיון. האם כל "מניפולציה בין גבר לאישה" היא בעלת אופי

האם מנסה לומר דברים לילד הרך. הדברים נאמרים מתוך תחושת חרדה ואי ודאות – איך היא תתמודד עם גדילתו, בהנחה שהחיים אינם גן של ורדים, איך תסביר לו, שלא תוכל לגונן עליו כל חייו, שבסוף גם היא תלך לבלי שוב.

צאנה צאנה הבנות. מה הדאווין שלכן? נשים חזקות. באו לעשות צרות. עפות בלי לשתות. הזהרו בנים. עדן בן זקן מענטזת, מאנפפת, קצת צורחת משהו על אישה חזקה. ראיתי כתבה באולפן שישי. כלום מכלום. הכתבת שיעממה אפילו אותה. סתם-סתם-סתם. רדוד רדוד

יש מצב שהבנאדם "רב עם השפיות" שלו? שפיות היא מונח משפטי המצביע על היותו של אדם בעל כשירות נפשית מספקת כדי לשאת באחריות פלילית למעשיו. כלומר, שיכולתו של אותו אדם להבדיל בין מציאות לבין דמיון ולהפעיל שיקול דעת סביר היא

קראתי את התסריט הזה באיזשהו מקום, למעשה במאות אם לא אלפי שירי התבכיינות של הבחור שמקונן על הגברת האכזרית שאיתו. האם הז'אנר מחייב להמשיך לטחון את אותו הנושא. אושר כהן לא מעוניין לחשוב מחוץ לקופסה. הנושא הזה משרת רייטינג. הכל

זמרים וזמרות גם מבין המבוססים, היציבים והמתוקשרים,  נאחזו בקורונה כמקור השראה. זמנים קשים עושים בדרך כלל שירות לאמנות. הקורונה אינה נוכחת  בשיר של מירי מסיקה (רק בקומוניקט שצורף לשיר) אבל כמו מאות אלפים, הזמרת מעידה על חיפוש "קרקע יציבה". קרקע